גזר דין בתיק פ 8140/04

1.         הנאשם (רווק, בן 23) הורשע, על פי הודאתו - בעקבות הסדר בין הצדדים, שהושג במהלך שמיעת פרשת הראיות, ואשר לפיו תוקן כתב האישום - בשתי עבירות הדחה בחקירה, לפי סעיף 245 (ב) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (בשני אישומים).

            נסיבות ביצוע העבירות - כך על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ואשר בן הודה הנאשם, כאמור - הן, כדלהלן:

            בעקבות מעצרם של ארבעת חבריו של הנאשם, ביום 5.6.04 - בחשד כי אלה חטפו קטינה בת 16 (להלן: "הקטינה") והיכו אותה - הגיע הנאשם ברכבו אל הקטינה, ביום 8.6.04, בעת שהלכה ברחוב בבאר שבע, ולאחר שנכנסה לרכבו על פי הוראתו, נסע עימה עד תל שבע, ושם איים עליה, כי אם לא תבטל את התלונה שהגישה נגד חבריו הנ"ל, "לא יהיה לה טוב";  ולאחר מכן, עזב את המקום, בהותירו אותה שם, למרות בקשתה להחזירה לביתה (האישום הראשון).

            למחרת, התקשר הנאשם לחברתה של הקטינה, סיפר לה כי יום קודם לכן התנהל מרדף משטרתי אחריו, שממנו נמלט, וביקש ממנה למסור במשטרה אליבי כוזב עבורו, היינו, כי בעת המרדף היה עימה; וכשזו הסבירה שאינה יכולה לעשות כן, הרגיע הנאשם ושיכנע אותה כי הענין מתואם, וכי "אין לה מה לדאוג"  (האישום השני).

2.         יצויין, כי כתב האישום המקורי ייחס לנאשם - בקשר עם האישום הראשון - גם עבירת חטיפה של אותה קטינה; ובקשר עם האישום השני - גם עבירות שיבוש הליכי משפט והטרדת עד. אך, ובעקבות ההסדר האמור בדבר תיקון כתב האישום, נמחקו עבירות אלו.

            עוד יצוין, כי אף שההסדר בין הצדדים התייחס, מעיקרו, רק לתיקון כתב האישום, ולא כלל הסכמה ביחס לענש, הרי שלאחר שהוגשו תסקירי שירות המבחן אודות הנאשם, הסכימה ב"כ המאשימה כי טרם הטיעונים לעונש, תוגש חוות דעת הממונה על עבודות השירות (להלן: "הממונה"); ובהסכמה, הוריתי על הגשת חוות דעת הממונה, כאמור.

            דא עקא, שחוות דעת הממונה מיום 30.10.05 היתה שלילית,  ובה קבע הממונה כי אין הנאשם מתאים לביצוע עבודות שירות, וזאת, משכבר ניתנה לנאשם, קודם לכן, הזדמנות לרצות מאסר בן 6 חודשים ושהושת עליו בתיק קודם - פ' 2158/03 של בית משפט השלום בבאר שבע) בעבודות שירות, אך נציב שירות בתי הסוהר הורה - מינהלית, ועל פי החוק - על הפסקתן  ועל ריצוי יתרת תקופת המאסר (כ- 5 חודשים) במאסר של ממש, וזאת, בשל העדרויות הנאשם מביצוע אותן עבודות שירות.

3.         במצב זה של דברים - כך טענה ב"כ המאשימה - אין מנוס מלהטיל על הנאשם עתה מאסר בפועל לריצוי של ממש, בצד מאסר מותנה וקנס. וזאת, נוכח חומרת העבירות; והגם, שמלכתחילה, גילתה נכונות לעתור להסתפקות במאסר לריצוי בעבודות שירות, בהתחשב בכך שעברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד, ובכך שבקשר עם התיק דנן היה נתון במעצר במשך כ- 6 חודשים.

            מנגד, ביקש הסניגור ליתן משקל רב לתקופת המעצר, כאמור, שבה הנאשם היה נתון, ואף זאת, רק עקב חומרתו הרבה, לאין ערוך,  של כתב האישום המקורי, ולעומת מה שנותר הימנו לאחר תיקונו.

            כן, ביקש הסניגור, ובין היתר, להתחשב באמור בתסקירי שירות המבחן,  ובהמלצה שבו בדבר הימנעות ממאסר לריצוי של ממש.

            על כן, עתר הסניגור להסתפק בהטלת ענש מרתיע, בדמות מאסר מותנה, בלבד.

4.         לדידי - ועל כך גם אין מחלוקת - הרי שגם העבירות שבהן הורשע הנאשם, בסופו של יום, הינן חמורות, בהיותן מקפלות בתוכן, באופן מובהק, ביטוי לחתירה תחת אושיות שלטון החוק וסיכול אכיפתו , ואף תוך שימוש באמצעי הפחדה ואיומים, כפי שבאו לידי ביטוי בעבירה נשוא האישום הראשון; וככלל, נראה, שרק באמצעות תגובה עונשית הולמת והרתעתית ניתן יהא להטמיע ערכים אלה של שלטון החוק ואכיפתו - ערכים שבלעדיהם לא יכון משטר תקין במדינה מתוקנת.

5.         אלא שבבואי למוד לנאשם זה את עונשו וסוגו, לא ניתן להתעלם מהעובדה המהותית כי בקשר עם תיק זה נתון היה, כאמור, במעצר למשך תקופה של שישה חודשים תמימים עד לשיחרורו - כך שרחוק היה מלצאת פטור מטעמה של ישיבה מאחורי סורג ובריח; ובפרט משהיה זה לו מעצרו הראשון, ומשתנאי מעצר קשים הם, כידוע, מתנאי מאסר.

            כן - והדברים קשורים זה בזה - מעצרו בתיק זה היה, בעיקר, תוצאה של חומרת כתב האישום המקורי, ומכאן גם אימת וחרדת הדין שבהן היה הנאשם נתון במשך תקופה לא מבוטלת, עקב הסיכון שבהרשעתו על פי כתב האישום המקורי, ועד אשר תוקן זה והושמטה הימנו העבירה החמורה של חטיפה.

            כן - וכפי שגם ב"כ המאשימה ציינה בהגינותה - עברו של הנאשם אינו מכביד, והוא כולל הרשעה אחת (בעבירות רכוש) בקשר עם התיק שהוזכר לעיל, ואשר בגינה נידון לאותו מאסר בעבודות שירות, ושכאמור, הומרה יתרתו למאסר של ממש; ועקב כך, וכאמור, גם לא המליץ הממונה, הפעם, על ביצוע עבודות שירות בקשר עם התיק דנן.

            כן, וכעולה מתסקיר שירות המבחן - בו הומלץ על מאסר לריצוי בעבודות שירות - נראה שהנאשם החל מגלה, ברב או במעט, תובנה לאורח חייו, ונכונות מסוימת להעזר בשירותי הרווחה, אליהם הופנה, כחלק מאפיק טיפולי ושיקומי.

6.         בכלל הנסיבות כאמור  - ובהתחשב גם בהודאה בכתב האישום המתוקן, שחסכה זמן ומשאבים, בצד החרטה המקופלת בה - נסתפקתי אם מן הדין הוא להוסיף ולהטיל על הנאשם מאסר לריצוי של ממש (מעבר לאותן 6 חודשי מעצר) רק על שום שלא נמצא ראוי לביצוע עבודות שירות, בזו הפעם.

            בסופו של יום, הגעתי למסקנה, כי אין זה מן ההכרח לנהוג כן; וכי,  ובכלל הנסיבות, יש מקום לנקוט אמת מידה עונשית חינוכית, בדמות פיצויים למתלוננת שבאישום הראשון, בצד קנס; וכן בצד מאסר מותנה מרתיע.

7.         אשר על כן, גוזר אני על הנאשם את העונשים הבאים: