גזר דין בתיק פ 8136/02

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בכך שללא הצדק סביר ערך בשנות המס 1997-1995 דוחות בלתי נכונים למס הכנסה - 3 עבירות על סעיף  217 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א - 1967 (להלן:" פקודת מס הכנסה"), ובשנים 1997-1995, ובתקופה שבין 6/98 - 1/98 מסר ידיעות בלתי נכונות למע"מ. כמו כן, בשנים 97'-95' ניהל פנקסי חשבונות ורשומות אחרות בסטייה מהותית מהוראות החוק - עבירות על סעיפים 117 (א)(3) ו- 117 (א)(7) לחוק מע"מ, תשל"ו - 1975 (להלן: " חוק מע"מ").

הנאשם זוכה מביצוע עבירות על סעיפים 220(1), 220(4) ו- 220 (5) לפקודת מס הכנסה, וכן זוכה מביצוע עבירות על סעיף 117(ב) לחוק מע"מ.

ב"כ המאשימה עו"ד גור-אריה עתרה לבית המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, וכן מאסר על תנאי וקנס, בציינה, כי יש לגזור גזירה שווה בעניין מידת העונש בתיק דנן, מהעונש  שהטיל  בית  המשפט  המחוזי  ב- ע.פ. 71003/01  מ"י  נ' יעקב  שגיב  (לא פורסם),

קרי: עשרה חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי לתקופה דומה, וקנס בסך 30,000 ש"ח.

עוד לדבריה, על פי ההלכה הפסוקה, בתי המשפט מטילים עונשי מאסר על נאשמים אשר אינם מגישים דוחות שנתיים במועד למס הכנסה או דוחות תקופתיים למע"מ, ובענייננו, כאשר העבירות חזרו ונישנו, וגובה הסכומים הגם שלא נקבעו  מגיעים על פי דוחות המע"מ למאות אלפי שקלים - יש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה לא קצרה.

התובעת ציטטה מהודעותיו השונות של הנאשם בחקירתו במס הכנסה ובמע"מ, ולפיהן, הוא הודה לדבריה, כי השמיט סכומים, אם כי חלק על הסכומים שצויינו על ידי חוקריו.

דברי הנאשם בעמ' 131 לפרוטוקול שורות 8-7, ועמ' 129 שורות 25-24 אליהם הפנתה התובעת, מלמדים על הבנת הנאשם בדיעבד כי דיווחיו לא היו תקינים, ועל כן הוא אישר כי מהמסמכים שהוצגו בפניו עולה, שאכן הושמטו סכומים. 

ראה דבריו:

"כשמראים לי שחור על גבי לבן - אני רואה שיש העלמה. אין לי מושג בהיקף".

(עמ' 129 שורות 25-24).

בהמשך הוסיף, כי לאחר שמצא חלק מחומר הנהלת החשבונות החסר, גם אז נשאר סכום חוב קטן, ומלוא החוב - לא יתבטל.

נציג  מע"מ - עו"ד שרמן ציין, כי על פי החשבוניות שרוכזו בקלסר ת/25 סכום הקרן מסתכם בסך של 237,132 ש"ח, והסכום שכולל קנסות וריביות מגיע לסך של 605,000 ש"ח, הן בשל אי תשלום המס, והן בשל ניכוי מס התשומות.

לטענתו, מקבלי החשבוניות ניכו תשומות בהסתמך על חשבוניות אלו, וקופת המדינה ניזוקה פעמיים: אי-תשלום על ידי הנאשם, וניכוי תשומות על ידי מקבלי החשבוניות.

עוד לטענתו, הנאשם מודע לחובו כבר משנת 98' - מועד גביית הודעתו הראשונה (ת/33), אך למרות זאת לא עשה דבר עד היום כדי להסיר את המחדלים.

לעומתם, טען ב"כ הנאשם, כי בית המשפט לא קבע את סכום ההשמטה, ולדבריו, הנאשם השתמש בחשבונית אחת או שתיים בכל פנקס חשבוניות, והחישוב  שנעשה על ידי רשויות המס הינו לקוי ומטעה.

לטענתו, הנאשם איננו טוען כי אינו חייב דבר, אך מדובר בסכום קטן ביותר.

ב"כ הנאשם הוסיף וציין, כי עקב מחדליו של משרד רו"ח שטיינמץ-ראם מרשו לא קיבל את ניכויי המס במקור שהגיעו לו, ומדובר בסכום של מאות אלפי שקלים.

הנאשם עצמו טען בעדותו, כי ניתן לראות במחשב מס הכנסה נוכה מס במקור בשנת 1996בסכום של 180,000 ש"ח, בעוד שבדו"ח השנתי הוזכר סך של 24,000 ש"ח בלבד.

אף הנאשם גורס, כמו בא-כוחו כי מגיע לו החזר של ניכוי מס במקור בסכום של מאות אלפי שקלים.