גזר דין בתיק פ 8119/07

1. ביום 10.4.2007, בשעת אחה"צ, נהג הנאשם ברכבו הפרטי, מסוג יונדאי, ברחוב קרייתי בבאר שבע - רחוב קטן וצר על פי הנאמר בכתב האישום - וחלף ליד המתלונן, איסטרחוב ישראל, המוכר לו זה מכבר, העומד בשביל המוביל לרחוב בחברת קרוב משפחה. של המתלונן. הנאשם החליט לפגוע במתלונן באמצעות רכבו- לטענתו בשל חוב כספי שהמתלונן חב לו ומסרב להחזירו במשך שנים - והוא ביצע פניית פרסה, וחזר עם רכבו לרחוב קרייתי, האיץ את מהירות נסיעתו, כשהוא מכוון רכבו היישר לעבר המתלונן. הרכב פגע במתלונן שעמד ליד פתח בית, המתלונן הועף,  ונפל על שמשת הרכב הקדמית ועל מכסה המנוע, ולאחר מכן נפל על הקרקע. לאחר מעשה נמלט הנאשם מהמקום, ואף ברח מביתו מחשש מפני מעצר, וממשפחת המתלונן. הנאשם אף צבע רכבו האדום, בצבע לבן, כדי להקשות על זיהויו. לאחר יומיים חזר לביתו.

בנוסף, נתפס ברשות הנאשם חשיש במשקל של 2.3731 גרם, לצריכה עצמית.

2. בעקבות פגיעת הרכב, המתלונן התעלף והועבר באמבולנס לבית החולים. נגרמו לו שטפי דם מרובים, חתכים ושריטות בראשו ובכל חלקי גופו, שברים בעצם הבריח מצד שמאל ובברך רגלו השמאלית, וחדירת גוף זר לעין. המתלונן אושפז ונזקק לניתוח בעינו. המתלונן העיד כי לאחר האישפוז נזקק לטיפול אורטופדי שיקומי במשך חודשיים, וכי גם כיום אין הוא מסוגל לעבוד, ומתקיים מקיצבה.

3. הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת כתב אישום מתוקן,  בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הפקרה לאחר פגיעה, והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית.

4. מתסקיר שירות המבחן מיום 30.7.2007 עולה, כי הנאשם, כבן 37, ואב לארבעה ילדים קטנים, נעדר עבר פלילי, שירת בצה"ל בשירות קרבי, ועבד כנהג משאית בחברת 'טרה', במשך כ- 12 שנים, עד פיטוריו. הנאשם מודע לחומרת העבירה, אם כי התקשה "לגלות תובנה לנסיבות שהביאו אותו לביצועה", והגורמים המטפלים בכלא התרשמו כי התקשה להבחין בבעייתיות התנהגותו, ונקט "גישה מתנשאת ושכלתנית כלפי הגורמים המטפלים". הנאשם סיפר לקצינת המבחן כי הוא נוהג לצרוך חשיש מאז גיל 13, באופן קבוע, וטען כי צריכת הסם אינה מפריעה לו לנהל אורח חיים נורמטיבי. מחוות דעת פסיכיאטרית שממצאיה מובאים בתסקיר, עולה, כי הנאשם טען כי מעשה החבלה במתלונן בוצע על רקע של אובדן שליטה, לאחר תקופה ארוכה "שהמתלונן פגע בו רגשית" ובשל רגשי תסכול וכעס רב כלפי המתלונן. בבדיקה לא נמצאו כל ממצאים המעידים על פסיכופתלוגיה או הפרעה נפשית אחרת. הנאשם סיפר לקצינת המבחן כי הלווה למתלונן סכומי כסף גבוהים כחמש שנים לפני האירוע, וזה התחמק ממנו באופן שיטתי ולא טרח להחזיר לו את כספי ההלוואה. ביום האירוע, ובעת שחלף ליד ברכבו ליד המתלונן, הבחין כי "המתלונן מחייך" באורח מזלזל, וכעסו התעורר עקב כך. עוד ציין כי ברח מהמקום בשל חשש כי יבולע לו ממשפחת המתלונן, ואף צבע רכבו בצבע לבן כדי שלא יזוהה.

בעניין זה יצויין כי המתלונן טען בעדותו כי לא חב לנאשם כל כספים. עם זאת, מהודעתו נ/1, שנמסרה במשטרה לאחר האירוע, אישר כי עבד בעבר אצל הנאשם במשך תקופה קצרה, וזה שילם לו בטעות כספים מעל הנדרש, שהמתלונן לא השיבם לו, והמתלונן התרשם במהלך התקופה, כי הנאשם עבר על כך לסדר היום.

5. שירות המבחן המליץ על הטלת "עונש מוחשי שיהווה...עונש הרתעתי", ועל שילוב הנאשם במסגרת טיפולית- שיקומית, במסגרת הכלא, אם יוטל מאסר. בתעודה שניתנה לנאשם לאחר שהשתתף בקבוצה טיפולית בכלא, במהלך החודשים יוני- אוגוסט, צויין כי הנאשם מצא מקומו במסגרת הטיפולית, לאחר קשיי השתלבות ראשוניים.  

6. ב"כ המאשימה עתרה להטלת עונש מאסר משמעותי וממושך, פסילת רשיון נהיגה, קנס ופיצויים למתלונן, נוכח חומרת הפגיעה במתלונן, והתרשמות שירות המבחן כי הנאשם לא הפנים את השלילה בהתנהגותו.

7. על פי טיעוני ההגנה הנאשם הינו בעל רקע נורמטיבי ותקין, נטול עבר פלילי. השימוש בסמים לא שיבש אורחותיו, והנאשם העלה מלוא הפרטים הקשורים בשימוש בסם, ללא כחל ושרק, בפני קצינת המבחן. המלצות שהוצגו מטעם ההגנה, מעידות על כך שהנאשם עסק בפעילות התנדבותית בקהילה, והצטיין בנועם הליכותיו ובדרך תפקודו בחברה בה עבד. נוכח האמור, נטען, כי מדובר במעידה חד פעמית, המעשה הוא ספונטני, נוכח קינטור נמשך מצידו של המתלונן, שהתעלם במפגיע מחובו לנאשם, ואף נהג בו בזלזול ביום האירוע. עוד צויין כי באותו יום עצמו, פוטר הנאשם מעבודתו, ועניין זה החריף את תחושתו הקשה נוכח התנהגות המתלונן. ב"כ הנאשם מבקש שלא ליתן משקל ניכר להתרשמות שירות המבחן כעולה מהתסקיר. צויין כי הנאשם שנעצר לראשונה בחייו, נקלע למשבר נפשי ולדיכאון עמוק, והתקשה תחילה לשתף פעולה עם העובדים הסוציאליים בכלא, ואולם עם חלוף הזמן, השתלב היטב בקבוצת הטיפול כפי שעלה מהתעודה שהוצגה. ההגנה מבקשת להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובמצוקתה של משפחתו, ובמיוחד של אחד הבנים - נוכח המעצר המתמשך - כפי שעלה מעדות אשתו של הנאשם ומהתסקיר,  ולהסתפק בהטלת עונש שלא יעלה על תקופת מעצרו של הנאשם. 

8. הנאשם שהודה באישומים, הביע חרטה, ואף פנה ממקומו, במילים נרגשות למתלונן, והביע בפניו צער על הפגיעה שפגע בו. 

9. השימוש שעשה הנאשם ברכבו כנשק התקפי לצורך גרימת חבלות קשות למתלונן, חמור מאד בנסיבותיו. הנאשם האיץ את הרכב לכיוון המתלונן, והיה ברור לו כי עלולות להיגרם למתלונן פגיעות גוף חמורות שלא ניתן להעריך היקף נזקן, נוכח השימוש הבלתי מבוקר שעשה בכלי רב עוצמה זה לפגיעה חזיתית במתלונן. ניתן להבין נוכח התנהגות הנאשם, כי חש כעס רב על המתלונן, וביקש לפיכך פגוע בו. אולם בטענתו לעניין הפרובוקציה שיצר המתלונן בהתנהגותו, אין ממש, שכן על פי דברי הנאשם המחלוקת בינו לבין המתלונן הייתה רבת שנים, וגם אם סבר הנאשם כי הבחין בהבעת זלזול מצד המתלונן, הרי שקשה להבין כיצד גרמה התנהגות זו לאובדן עשתונות מוחלט מצד הנאשם, עד כי היה נכון להיפרע מהמתלונן בלא להרהר לפני מעשה, מה עלולות להיות תוצאותיו הרות האסון. נוכח תמיהה זו, ולאור תגובותיו של הנאשם לפני מעשה, ולאחריו, נראה לכאורה, כי הנאשם היה שלם עם התנהגותו שלא נעדרו ממנה מרכיבי תכנון; הנאשם ביצע סיבוב ברכבו לצורך הגעה חוזרת למקום בו ניצב המתלונן כדי לתקפו, ולאחר מעשה, נמלט מהמקום בלא להושיט לו עזרה, וצבע רכבו, כדי להקשות על זיהויו. גם מתסקיר שירות המבחן עולה, כאמור, כי לפחות בשלב הראשון, התקשה הנאשם להפנים חומרת מעשיו.

התנהגותו הקיצונית באלימותה של הנאשם, והפגיעה החמורה במתלונן, מחייבות הטלת ענישה ממשית, ששיקולי הרתעה ותגמול עומדים ביסודה. אין גם להתעלם מכך שהנאשם החזיק בסם מסוכן, אומנם לשימוש עצמי, אולם למי שעיקר עיסוקו בנהיגת רכב כבד, ומעיד על עצמו כי השימוש בחשיש הינו מעשה של יום ביומו עבורו, הרי ש"שימוש עצמי" זה בסם, עלול לסכן את כלל הציבור, ואף עניין זה צריך שיישקל במכלול השיקולים.

10. עם זאת, יש ליתן משקל נכבד לנסיבותיו האישיות ורקעו של הנאשם, כפי שתואר לעיל. הנאשם הודה במעשיו, הביע חרטתו בדרך לא שגרתית, בפניה ישירה למתלונן, ונראה כי אכן, הוא מצר כיום על התנהגותו. עברו של הנאשם תקין, ומדובר באדם חיובי בדרך כלל, העושה כל הניתן כדי לתמוך במשפחתו, העוברת ימים קשים עקב כליאתו, ולהיות לעזר לבריות. כל אלה יישקלו לזכות הנאשם.

11. סופו של דבר, גוזר אני על הנאשם 36 חודשי מאסר. 18 חודשים יהיו לריצוי בפועל, ומניינם מיום מעצרו, 12.4.2007, והיתרה תהא מותנית לשלוש שנים, מתום המאסר, שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע, או כל עבירת אלימות, שהינה פשע. בנוסף מוטלים על הנאשם 7 חודשי מאסר מותנים לשלוש שנים, שלא יעבור עבירה בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג- 1973. 

הנאשם יפסל מהחזיק רישיון נהיגה למשך שנתיים ימים, מתום המאסר.

הנאשם יפצה את המתלונן בסכום של 20,000 ש"ח.

            זכות ערעור תוך 45 יום  לביהמ"ש העליון.

ניתנה היום ב' בכסלו, תשס"ח (12 בנובמבר 2007) במעמד הצדדים

                                                                                    _________________