גזר דין בתיק פ 8020/04

1. הנאשמים הורשעו עפ"י הודאתם, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן, עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 333 + 335 (א) (1) לחוק העונשין תשל"ז- 1977, [להלן החוק], עבירה שיוחסה לנאשם 1 ועבירה של סיוע לגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 333+ 335(א)(1) + סעיף 31 לחוק, עבירה שיוחסה לנאשם 2.

             הודאת הנאשמים באה בעקבות הסדר טיעון שנערך בין הצדדים ולפיו, יוחסו לנאשמים בכתב האישום המתוקן העבירות הנ"ל, חלף העבירות החמורות יותר שיוחסו להם בכתב האישום המקורי.

2.         על פי כתב האישום המתוקן, העובדות המקימות את העבירות הנ"ל הן כדלהלן: בתאריך 20.1.04, חשדו הנאשמים בסופיאן אבו ימין (להלן: "המתלונן") בכך שגנב את אופנועו של אחיו של נאשם 1. בשל חשד זה הגיעו הנאשמים לחניית ביתו של ליאור חג'בי (להלן: "ליאור") והחלו לגעת בטרקטורון שסברו כי שייך למתלונן. לאחר שהובהר להם כי הטרקטורון אינו שייך למתלונן עזבו את המקום. ליאור הודיע למתלונן כי הנאשמים חושדים בו, כי גנב אופנוע ולכן המתלונן, יחד עם אחד פיטר בירמסקי (להלן: "פיטר") וליאור הגיעו לביתו של הנאשם 1 שלא נמצא אותה עת בבית, ובאמצעות אמו של המתלונן יצרו עמו קשר וקבעו עמו פגישה במקום המכונה דגנית באילת. משהגיעו המתלונן, פיטר וליאור לדגנית ברכבו של ליאור, הנאשמים המתינו להם. המתלונן יצא מהרכב. נאשם 1 האשימו בגניבת האופנוע, שלף סכין ותקף את המתלונן בעוד נאשם 2 נכח במקום על מנת לאבטח את נאשם 1 בעת ביצוע העבירה. 

            כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרמה חבלה חמורה למתלונן בראשו, הוא התמוטט והובהל לבית החולים יוספטל באילת. בתאריך 21.1.04 הועבר המתלונן לבית החולים סורוקה בבאר-שבע, נלקח לניתוח דחוף, במהלכו נתגלו שני שברים בגולגולת וטופל הדימום. המתלונן שוחרר מבית החולים בתאריך 25.1.04.

3.         לאחר הודאת הנאשמים הוזמנו תסקירים של שירות המבחן.

            נאשם 1:

מהתסקיר עולה כי נאשם 1 הנו רווק בן 22, המתגורר כיום עם אמו בבאר-שבע, לשם עברו מאילת במסגרת חלופת מעצר. במשפחתו הורים גרושים להם 6 ילדים בגילאים 10-38. אמו מתקיימת מקצבת הביטוח הלאומי, אביו נפטר לאחר הגירושין. במהלך השנים לא היה לנאשם קשר עם אביו וההתרשמות היא כי העדר דמות אב וקשר עמו הותירה בנאשם משקעים רגשיים קשים.

הנאשם שרת שירות צבאי מלא ללא כל בעיות.

ביחס לעבירה הנידונה, הנאשם מבין את חומרת העבירה ומביע חרטה עמוקה על המעשה.

להערכת קצינת המבחן, על רקע דימויו העצמי הנמוך פועל ללא שיקול דעת בוגר באקט של הפגנת כח. ההתרשמות היא כי לתנאי המעצר ולמעצר הבית אפקט מאוד הרתעתי עבורו, שהובילו ללמידת לקחים הולמים.

             לדעת קצינת המבחן נתון כיום על פרשת דרכים בחייו.

             קצינת המבחן סבורה כי עונש מאסר יהיה הרסני עבורו. על כן, הומלץ על עונש של עבודות במסגרת חוק השרות לתועלת הציבור בהיקף של 400 שעות, בנוסף לעונש של מאסר על תנאי, והעמדת הנאשם במבחן למשך שנה, תוך שילובו במסגרת טיפולית להתמודדות נורמטיבית עם תחושותיו.

נאשם 2: מהתסקיר שהוגש בעניינו עולה, כי המדובר בבחור בן 23, רווק, יליד ותושב אילת, בעל רקע פלילי קודם מתקופת היותו קטין.

הוריו גרושים מאז היותו תינוק. כשהיה צעיר, ובעקבות סכסוכים ממושכים בין הוריו עבר, על פי החלטת הוריו, להתגורר עם סבו וסבתו מצד אביו, עימם יצר קשר חם. במהלך שהותו אצלם תאר קשר רופף ולא יציב עם הוריו. ההתרשמות היא כי את הפרידה מהוריו בהיותו תינוק חווה כנטישה ודחייה מכוונת מצדם.

קצינת המבחן התרשמה כי מדובר בבחור אינטליגנטי, שמתקשה לבטא לעומק את עולמו הפנימי. מבטא שאיפות נורמטיביות ובעל יכולות לתפקוד תקין. נראה כי שירותו הצבאי (שירות צבאי מלא בבסיס חיל האוויר ב"עובדה") עזר לו בתהליך התבגרותו וגיבוש עצמאותו.

באשר לעבירה הנידונה, לוקח אחריות חלקית על העבירה. מביע חרטה על כך שלא ניסה למנוע מראש את התרחשות העבירה. ההתרשמות היא כי הנאשם 2 נמצא בעיצומו של תהליך, אשר בו עושה מאמצים על מנת ליצור לעצמו סביבת חיים נורמטיבית. על כן המליצה קצינת המבחן על שילוב הנאשם בתהליך טיפולי לחיזוק התהליך אותו עובר.

5.         ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש, מבקשת לגזור על שני הנאשמים עונש מאסר בפועל בהתאם לחלקם, מאסר מותנה ופיצוי המתלונן בשים לב לנזקים שנגרמו לו.

             לטענתה, מעשיהם של הנאשמים מהווים דוגמא לאלימות החמורה שננקטת כמעט מדי יום ברחובותינו בשל סיבות של מה בכך.

             שני הנאשמים היו שותפים לביצוע העבירה, כאשר ברור שחלקו של נאשם 1 חמור יותר, אך גם חלקו של הנאשם 2 חמור, שכן במעשיו, בהתלוותו לנאשם 1 ובנוכחותו בעת הארוע האלים אפשר את התוצאות החמורות.