גזר דין בתיק פ 6031/07

1.         העבירות בהן הורשע הנאשם:

            הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333+ 335 (א)(1) וכן בעבירת איומים לפי סעיף 192, הכל לפי חוק העונשין.

            על פי עובדות כתב האישום, על רקע של סכסוך קודם (אליו אתייחס בהמשך) תקף הנאשם את המתלונן במכות מקל. כתוצאה מהתקיפה נחבל המתלונן בידיו ואובחן אצלו שבר מרוסק בבסיס מפרק כף היד וכן שפשופים באמה השמאלית ובכף יד ימין. בנוסף איים על הנאשם, כי יפגע בו.

            כאמור, הודה הנאשם בפתח משפטו בעבירות שיוחסו לו והורשע.

2.          תסקיר המבחן והטיעון לעונש:

            בשים לב לגילו של הנאשם, העדר עבר פלילי, וכן בשים לב לנסיבות המקרה שיפורטו בהמשך, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר של שירות המבחן וזאת בטרם טיעון לעונש. שירות המבחן הגיש תסקיר בו ציין את הרקע המשפחתי והאישי של הנאשם. מטעמים של צנעת הפרט לא אפרט את האמור בתסקיר. יצוין רק, כי מהתסקיר ניתן ללמוד על היותו של הנאשם אדם נורמטיבי אשר נתקף בזעם כאשר הבחין במתלונן, וזאת על רקע של אותו סכסוך קודם, ותקף אותו.

            יצוין, כי שירות המבחן התקשה לבוא בהמלצה מגובשת בעניינו של הנאשם וזאת בשים לב לחומרת העבירה מחד, ועברו הנקי מאידך.  עם זאת המליץ שירות המבחן כי ייגזר עונש של מאסר בעבודות שירות ולחילופין עונש של מאסר בפועל לתקופה שאינה ארוכה, כאשר בנוסף אליו יועמד המשיב בפיקוח של שירות המבחן.

            ב"כ המאשימה עותרת לגזור על הנאשם עונש של מאסר ממושך וזאת בשים לב לאלימות בה נקט כנגד המתלונן. בטיעון לעונש מציינת ב"כ המאשימה את ההכרח להלחם בנגע האלימות ולגזור את הדין באופן שירתיע אנשים משימוש באמצעים אלימים, גם במקרים בהם יש בסיס לזעמם על הצד שכנגד.

            ב"כ הנאשם מבקש מבית המשפט שלא למצות עמו את הדין וזאת בשים לב לנסיבות המקרה, להיותו אדם ללא עבר פלילי ובעל רקע נורמטיבי , וכן בשים לב לכל האמור בתסקיר המבחן. הסנגור טוען, כי אין מדובר באדם אלים והאירוע החריג אינו מאפיין את אורחות חייו ובנסיבות אלו, כאשר מדובר באדם אשר לראשונה בחייו שוהה מאחורי סורג ובריח, יש מקום שלא למצות עמו את הדין. עוד מציין הסנגור לעניין זה, את הודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום מיד בפתח משפטו, חרטתו וכן את כל האמור בתסקיר המבחן. בנוסף מציין הוא, כי אשתו של הנאשם עומדת ערב לידה ומבקש כי גם נתון זה יילקח בחשבון במסגרת השיקולים להקלה בעונשו.

            הנאשם הביע חרטה והסביר את הנסיבות המיוחדות של המקרה (כפי שיפורטו) אשר גרמו לו להתפרצות אלימה. הנאשם הביע את צערו על התנהגותו זו והוא מכיר בחומרת מעשיו ואף הציע לפצות את המתלונן.

3.         שיקולי בית המשפט לעניין הענישה:

העבירה בה הורשע הנאשם היא עבירה חמורה, ככל שהדבר נוגע לענישה הקבועה בחוק והמנחה את בית המשפט בבואו לגזור את הדין. עם זאת, הלכה היא, כי ענישה היא תמיד אינדיבידואלית ויש להביא בחשבון בכל מקרה, את נסיבותיו של המקרה ונסיבותיו של הנאשם. סבור אני, כפי שיפורט, כי בנסיבות המקרה ובנסיבותיו האישיות של הנאשם, יש מקום להקל בדינו.

המתלונן ואשתו הם תושבי שטחים בעלי קרבת משפחה רחוקה לנאשם. המתלונן הגיע עם אשתו לביתו של הנאשם וזה הסכים לארחו בביתו. לאחר מספר ימים כאשר דרש מהאורחים למצוא מקום אחר ולעזוב את ביתו סירבו המתלונן ואשתו לעשות כן. עוד בחרו המתלונן ואשתו להתלונן במשטרה, כי הנאשם ואשתו ביצעו באשתו של המתלונן עבירות מין. בגין תלונה זו נעצר הנאשם ולאחר מספר ימים שוחרר ממעצר ובסופו של דבר לא נמצא בחקירה כי ביצע עבירה כלשהי.

על רקע אירוע זה, כאשר פגש באקראי את המתלונן ברחוב, נתקף בחמת זעם, מצא מקל באזור והכה את המתלונן. יצוין, כי בעת שהובא בפני להארכת מעצר הסביר את התנהגותו במילים הבאות: "ישבתי במעצר בגלל תלונת סרק אז כעת יש לפחות סיבה למעצר שכבר ישבתי".

אין כמובן בכל האמור לעיל צידוק לאלימות. ואולם לא ניתן להתעלם מהנסיבות המיוחדות והחריגות. סבור אני, כי בנסיבות אלו, ועל רקע עברו הנקי ללא רבב של הנאשם, ניתן לקבוע, כי אין באירוע אלים זה כדי להצביע על היותו אדם בעל דפוסי התנהגות עבריינים ואלימים.  ניתן גם להבין את זעמו וזאת כאשר אדם נורמטיבי, ללא כל עבר פלילי, מוצא עצמו לפתע מואשם על ידי אדם שהתארח בביתו, כי ביצע עבירה חמורה ביותר, ועוד עבירת מין, שהשלכותיה על מעמדו החברתי בקרב החברה שהוא נמנה עליה, חמורות.

מכאן, שסבור אני שככל שהדבר נוגע להרתעת הנאשם, אין למעשה צורך בענישה מחמירה כדי להרתיעו. נראה, כי מעצרו הנוכחי כבר מהווה עבורו הרתעה משמעותית.

מעבר לכך, הנאשם מודע לחומרת מעשיו. נראה כי חרטתו אינה מהפה אל החוץ, כאמור הוא הציע לפצות את המתלונן וסבור אני, כי ככל שהדבר נוגע להרתעת היחיד, הרי שאין צורך להחמיר בענישה.

אינני מתעלם מהצורך להרתיע גם אחרים משימוש באלימות ואולם במקרה זה שנסיבותיו חריגות ומיוחדות, סבור אני, כי הרתעת הרבים צריכה להיות שיקול משני במסגרת שיקולי הענישה.

בסיכומו של דבר, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה נראה, כי ניתן להסתפק בעונש מאסר קצר שילווה במאסר מותנה מתריע, פיקוח של שירות המבחן ופיצוי למתלונן.