גזר דין בתיק פ 5314/05

1.         בין הנאשם לבין אחיו של בוריס (להלן: "ארתור") התגלע סכסוך כספי על רקע מעורבותם המשותפת  בהונאה בכרטיסי חיוב. הנאשם התקשר לארתור ודרש ממנו כסף, התפתח ביניהם ויכוח והמתלונן (להלן: "בוריס") נטל את הטלפון ובמהלך חילופי מילים בין השניים, איים הנאשם על בוריס באומרו "אני באשדוד כרגע, אני חוזר עוד חצי שעה, תהיה בשכונה ואני אזיין אותך, אני בא לשפוך אותך".

            דברי האיום לא נשארו עקרים. הנאשם שם פעמיו מאשדוד לתל-אביב, בדרך עצר בבית חברו, החבר נטל סכין מביתו ונתן אותה לנאשם. כשהוא מצוייד בסכין, הגיע הנאשם לכניסת הבית בו מתגורר בוריס, השמיע כלפיו דברי איום נוספים, נצמד אליו עם ראשו, בוריס הדף אותו והנאשם הניף את הסכין לעברו, פגע בו במותן וגרם לו לשריטה שטחית של 2 ס"מ. התפתח מאבק בין השניים וכאשר השניים היו על הרצפה, הנאשם עשה ניסיון נוסף לדקור את בוריס. בהמשך, כדי לטשטש את מעורבותו, החליף הנאשם את חולצתו שהיתה מוכתמת בדם עם חולצת אחיו (נאשם 3) וביקש מאחיו שלא יספר דבר לאיש.

2.         בגין מעשיו אלה, הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות כדלקמן: איומים - לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז- 1977, החזקת סכין למטרה לא כשרה - לפי סעיף 186א' לחוק, פציעה בנסיבות חמורות - לפי סעיף 334 + 335(א)(1) לחוק, שבוש מהלכי משפט - לפי סעיף 244 לחוק, הכשלת שוטר - לפי סעיף 275 לחוק.

3.         לנאשם, בחור צעיר בן 18, על סף גיוסו לצה"ל, אין עבר פלילי. מתסקיר שירות המבחן ומעדות האופי של אמו עולה, כי מדובר בבחור אחראי, ממושמע ותלמיד טוב, אשר נאלץ לעזוב את ספסל הלימודים כדי לסייע בפרנסת המשפחה, אשר נקלעה לקשיים, בעקבות תאונת עבודה שהשביתה את האם מעבודה.

            הנאשם נתון במעצר 5 חודשים ובתקופה זו הוא עשה חשבון נפש, נמנע מקונפליקטים עם עצורים אחרים ומתפקד באופן תקין.

            לדעת קצינת המבחן, בשנה האחרונה עובר למעצר, חלה התדרדרות במצב הנאשם וזו ביחד עם דפוסי חשיבתו מלמדים על נורמות עברייניות.

            נוכח גילו הצעיר של הנאשם, ניתן היה לצפות ששרות המבחן יבוא בהמלצה טיפולית. דא עקא, נוכח עמדת הנאשם והתייחסותו למסגרת טיפולית, שרות המבחן נמנע מהמלצה.

4.         התביעה התייחסה בטיעוניה לחומרת המעשה וביקשה למצות עם הנאשם את הדין ולעומתה, התייחס ב"כ הנאשם לנסיבות חייו של הנאשם, לעברו הנקי ולגילו הצעיר וביקש להסתפק בתקופת המעצר.

5.         אין חולק, כי ה"סכינאות" הפכה לרעה חולה בחברתנו, בעיקר ובפרט בקרב צעירים, המבקשים לפתור סכסוכים של מה בכך  בדרך של אלימות, שלא אחת מסתיימת באסון. בהתייחסו לסוג זה של עבירה, ביהמ"ש אמר את דברו לא אחת וקבע, כי העונש הראוי במקרים כגון דא הינו עונש מאסר ועל כך אין עוררין.

            לכך יש להוסיף, כי במקרה שבפנינו, אין מדובר בפרץ של כעס רגעי, אלא במעשה מתוכנן אותו יזם הנאשם בעצמו, הגם שבדרכו מאשדוד לאור-יהודה היה סיפק בידו לצנן את רוחו, להירגע ולהימנע ממגע עם בוריס. למרבה הצער, הנאשם שם לו למטרה להיפרע מהמתלונן ונהג בהתאם.

6.         כאשר שמה אני על כף המאזניים מחד את חומרת העבירה ואת נסיבות ביצועה, כמפורט לעיל, אל מול הודאת הנאשם, גילו הצעיר, עברו הנקי, נסיבות חייו והפציעה הקלה, נוטה הכף במעט לטובת הנאשם, כאשר לנגד עיני עומד בחור צעיר, טרם גיוסו לצה"ל, שכל חייו לפניו, אשר ככל הנראה למד את הלקח מהיותו במעצר בתנאים לא קלים, אליהם לא היה מורגל, וקיים, לטעמי, סיכוי טוב שנסיון מר זה יביא לשינוי בתפיסת העולם של הנאשם.

7.         באיזון הנכון בין האינטרסים השונים, החלטתי להשית על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         אני גוזרת על הנאשם 12 חודשי מאסר בניכוי ימי המעצר מיום 13/9/05.

ב.         12 חודשי מע"ת, אותם לא ירצה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום השחרור עבירה בה הורשע.

ג.          אני מחייבת את הנאשם לפצות את בוריס בסכום של 1,500 ש"ח. הפיצוי לבוריס יעשה באמצעות מזכירות ביהמ"ש בדרך שמשלמים קנס.

            הפיצוי ישולם חודשיים לאחר תום תקופת המאסר.

            בשולי הדברים, אם יורשה לי, אני ממליצה לצה"ל לגייס את הנאשם לשורותיו, כדי למנוע את הרס עתידו.

            זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה היום, ‏23 פברואר 2006 , במעמד הצדדים.