גזר דין בתיק פ 5060/06

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות בניגוד לסעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 וסעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973, קרי, שוד והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית.

מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 2.3.06, בסביבות השעה 14:25, סמוך לגן שמואל, ניגש הנאשם לגב' סוליקה עמר (להלן - " המתלוננת"), ילידת 1945, נתן מכה בכתפה וגנב את תיקה, שהכיל כרטיס אשראי, 400 ש"ח, שרשרת ומסמכים.

כשעה לאחר מכן נתפס בכיס מכנסיו סם מסוג הרואין במשקל 0.146 גרם נטו.

לבקשת בא כוחו, הופנה הנאשם לקבלת תסקיר שרות המבחן לעניין העונש.

מהתסקיר עולה כי הנאשם מוכר כמכור לסמים וסובל מבעיות נפשיות, בגינן אף אושפז פעמים רבות בעבר. כמו כן הוא מתקיים מקצבת נכות לאחר שהוכר כנכה (75%) ע"י המוסד לביטוח לאומי.

קצין המבחן, מר אוריאל איילשטיין, ציין כי באוגוסט 2005 פנה הנאשם למחלקה לשירותים חברתיים בעירו וביקש סיוע בגמילה מסמים ובשיקום חייו. השתלבותו בקהילה טיפולית לא צלחה ובעיצומם של ימים אלה עדיין נבדקות חלופות טיפול עבורו.

בשיחה עימו ביטא הנאשם קשיים נפשיים כתוצאה מתנאי מעצרו, סיפר על שני נסיונות אובדניים בעבר ועורך התסקיר התרשם כי קיים סיכוי לפגיעה עצמית באם מעצרו יימשך.

בנוגע לעברו הפלילי של הנאשם, ציין מר איילשטיין כי בפעמים קודמות לא נמצא הנאשם כשיר לעמוד לדין ולחובתו עומד מאסר על תנאי בן 5 חודשים בגין עבירה דומה.

הנאשם אמנם הביע רצונו להתאשפז בבי"ח פסיכיאטרי אולם התרשמותו של מר איילשטיין הינה כי הנאשם מונע מכוח סבלו הנפשי בעוד שהתמכרותו לסמים היא זו שחוזרת ומכשילה את הטיפול בו. לפיכך, המסגרת המתאימה לו צריכה היתה להיות מסגרת ארוכת טווח וממוקדת לטיפול בסמים. מאחר שכבר נפלט מרצונו ממסגרת כזו ואין הוא מגלה תובנה לבעיית ההתמכרות או מוטיבציה מספקת לטפל בה, נמנע שרות המבחן מהמלצה בעניינו.

בטיעוניה לעונש הפנתה ב"כ המאשימה לחוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו של הנאשם ולמסמכי המחלקה לשירותים חברתיים בעירו, מסמכים שהוגשו ע"י ב"כ הנאשם. מאלה ביקשה ללמוד כי ביצע את העבירה נשוא האישום על רקע התמכרותו ואין הוא מודע או מבין את חומרתה של בעייה זו.

ב"כ המאשימה שבה והדגישה את חומרת התופעה הרווחת לאחרונה של שדידת אנשים מבוגרים וקשישים, המתקשים להגן על עצמם מפני מעשי שוד וגניבה, ואת הצורך להרחיק אנשים כאלה מהחברה למען בטחון הציבור.

לאור העדר המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם ועל אף נסיבותיו האישיות, ביקשה ב"כ המאשימה לגזור על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ארוכה. כמו כן, ביקשה להפעיל באופן מצטבר את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם.

ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש הפנה להודאת הנאשם בפתח מפשטו, כאשר, לדבריו, נסיבות ביצוע העבירה אינן רחוקות מעבירה קלה יותר של "תקיפה לשם גניבה", כן הדגיש את העובדה כי לא נגרמה למתלוננת חבלה כשלהי.

בהתייחסו לתסקיר שירות המבחן, טען הסניגור כי הוא לוקה בחסר מבכך שאין התייחסות לעניין העבירה עצמה ולקיחת האחריות בגינה.

כמו כן הדגיש ב"כ הנאשם את נסיבותיו האישיות של מרשו, עברו רב האשפוזים, אי כשירותו לעמוד לדין בעבר (דבר שלא נבחן בעת הרשעתו בעבירה הקודמת) וכן העובדה כי את אותה עברה ביצע בזמנו על מנת להתאשפז ב"שער מנשה". זאת ועוד, לדברי ב"כ הנאשם, הכנסתם לכלא של אנשים מסוגו של הנאשם אינה מאינטרס הציבור אלא יש לנסות ולסייע להם בשל מצבם.

בסכמו את טיעוניו, ביקש הסניגור את בית המשפט לנהוג בנאשם במידת הרחמים, כמי שהודה במעשהו והשיב את מרבית הדברים שגנב, להימנע ממאסר ממושך, שיאפשר לנאשם לצאת ולעבור בקרוב לטיפולם של שירותי הרווחה שהביעו נכונותם לסייע לו.

הנאשם בפנותו לבית המשפט הודה במעשה, אמר שלא יחזור עליו שנית וביקש להתאשפז.

אקדים ואומר כי העבירות המיוחסות לנאשם, על אף נסיבותיו האישיות, הן חמורות, ובמיוחד אין להקל ראש בתופעת שדידת התיקים מאנשים, תופעה בזויה שפוגעת בבטחונם האישי של עוברי אורח תמימים שבסה"כ מבקשים לנצל את זכותם להסתובב באופן חופשי ובטוח ברחוב.

מעבר לכך, לאחרונה רבו המקרים בהם הנגזל הינו קשיש, המתקשה עוד יותר להגן על עצמו מפני אותם פורעי חוק, ועל חומרתה של תופעה זו כבר נאמר: