גזר דין בתיק פ 5047/06

1.         הנאשם, וליד חאמד, הורשע לפי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. בכתב האישום (המתוקן) נאמר, כי בין הנאשם לבין המתלונן היה סכסוך, וביום 16.2.06 בשעה 17:00, ברח' האשל בעכו, הייתה קטטה בין בנו של הנאשם, ח'אלד חאמד, לבין המתלונן. הנאשם הגיע למקום הקטטה כשהוא מצויד בסכין ודקר בה את המתלונן בפניו. למתלונן נגרם חתך ארוך ועמוק בפנים וחתך באפו. החתכים נתפרו, והוא אושפז בבית החולים למשך ארבעה ימים.

            הצדדים הודיעו לנו, כי יש מקום להביא בחשבון עובדות רלוונטיות נוספות, ואלה עולות מתוך המסמכים שהוגשו לנו, בעיקר ע"י הסניגור.

2.         ממסמכים אלה עולה, כי ברקע האירוע - העובדה שהמתלונן היה מאורס לבתו של הנאשם, והם נפרדו חצי שנה קודם לאירוע נשוא כתב האישום. יומיים לפני האירוע בא המתלונן לבנו של הנאשם, ח'אלד, בן 15, ודרש ממנו שימסור לו תמונות משותפות של אחותו עם המתלונן. ביום האירוע, כשחזר ח'אלד לביתו ברחוב האשל, ראה בקרבת ביתו את המתלונן, אשר התקרב אליו כשהוא מחזיק סכין בידו. ח'אלד נמלט לביתו וסיפר על כך לאביו, ואז חזר הבן יחד עם אביו - הוא הנאשם - לרחוב האשל, ואירע אירוע התקיפה נשוא כתב האישום.

            עוד עולה מהמסמכים, כי עובר לדקירת המתלונן בידי הנאשם הייתה "התקוטטות" בין השניים באמצעות ידיים. כמו כן, לאחר שהנאשם דקר את המתלונן, הוציא המתלונן סכין קטנה מכיסו ודקר את הנאשם בידו. יצוין כי ב-נ/6 יש תיאור של האירוע ע"י מתנדב משטרה, שאדי שחאדה, אשר ציין, כי בזמן האירוע לא ראה מישהו נוסף לידם. ואולם, הבן ח'אלד טען, כי בעת הארוע נדקר אף הוא "דקירה קטנה בחזה" ע"י המתלונן, ואנשי המשטרה שגבו הודעותיו (נ/3 ו-נ/2) מציינים, כי ראו "חתך קל (או "שריטה") בחזה. לפיכך אצא מתוך הנחה, כי גם הבן נדקר קלות ע"י המתלונן (אם כי דקירת הנאשם את המתלונן קדמה לשימוש של המתלונן בסכין).

3.         המתלונן הוא בן 21, ומהמסמכים הרפואיים עולה, כי החתך בפנים שנגרם לו ארוך ועמוק, והוא מהמצח ועד הסנטר. בתצלום ת/4 ניתן לראות זאת. ממסמך רפואי אודות הנאשם, נ/1, עולה, כי נגרמו לו שני פצעים ביד. עוד יצוין, כי הסכין ששימשה את הנאשם בעת מעשה הייתה ארוכה. המתנדב שחאדה מתאר אותה כ"חרב עם להב של סכין", כאשר האורך הכולל (ידית ולהב) הוא כ-50 ס"מ.

4.         הנאשם הוא בן 47. הוא הורשע בתחילת שנות השמונים בעבירה של הריגה. בנוסף, הורשע פעמיים בשנות השמונים בעבירות של איומים, תקיפה וגניבה. הרשעתו האחרונה היא לפני 21 שנה.

5.         ב"כ המאשימה ביקשה כי יוטל על הנאשם עונש מאסר ארוך, לאור חומרת העבירה, הפגיעה המכוערת בפניו של המתלונן, והצורך במיגור תופעת השימוש הפלילי בסכין, מה עוד שמדובר במי שהורשע בעבר בעבירת הריגה. כן ביקשה הטלת מאסר על-תנאי וחיוב בפיצויים למתלונן. הסניגור ביקש, ראשית, להביא בחשבון, לקולא, את כל הנסיבות - הן אשר ברקע האירוע והן אשר במהלכו. כמו כן ביקש, כי תילקח בחשבון הודאתו של הנאשם, ולעניין עברו של הנאשם ציין, כי מזה כעשרים שנה לא עבר כל עבירה.

            כל צד הביא פסיקה תומכת לטענותיו.

            הנאשם ציין, בדברו האחרון לעונש, כי הוא מפרנס שבעה ילדים, הסובלים קשות ממעצרו. מזה עשרות שנים הוא לא עבר כל עבירה.

6.         לאחר עיון בחומר הראיות ובפסיקה, ושמיעת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנות הבאות:

            ראשית, יש להביא בחשבון לעניין העונש את הנסיבות כולן, לרבות העובדה כי הארוע החל באותו יום, כאשר המתלונן הגיע לקירבת ביתו של הנאשם והתקרב אל בנו כשהוא מחזיק סכין בידו. כמו כן יש גם להביא בחשבון את העובדה שהמתלונן דקר את הנאשם תוך כדי קטטה, וכי גם הנאשם נדקר, קלות, ע"י המתלונן לאחר מכן, וכן גם בנו.

            לעובדות אלה יש אמנם משמעות לקולא, ומבחינה זו שונה המקרה ממקרים לא מעטים המובאים בפני בתי המשפט, שבהם ננעצים סכינים בבני אדם ללא כל התגרות קודמת, או כאשר מדובר בפרובוקציה מילולית בלבד, או אלימות בידיים. יחד עם זאת, אין להבין מכך, שמדובר במקרה אלימות קל יחסית המצדיק עונש קל בהתאם; אדרבה. הנאשם שמע אמנם מפי בנו על מעשי המתלונן (אעיר, כי התובעת הוסיפה בסיכומיה, כי הנאשם שמע מבנו, שהמתלונן "תקף אותו וקרע את חולצתו"). ואולם, אין הצדקה לכך שנטל מיד סכין ארוכה (או חרב) בידיו, נזעק למקום הארוע ודקר את המתלונן בפניו, ובאופן בו  דקר. עם ההתחשבות בכל הנסיבות - מדובר בארוע חמור למדי, של שימוש מיותר ומסוכן בסכין, המצדיק ענישה הולמת.

            אכן, פסיקה עקבית של בית המשפט העליון קוראת בשנים האחרונות לענישה מחמירה של אלה שנועצים סכין בגוף הזולת. נוכח התפשטות תופעה זו אף מכונה כ"מגפה" של "תת תרבות הסכין", ובתי המשפט נקראים לתרום את חלקם בענישה מחמירה, כדי למגר את התופעה או לנסות לצמצמה, בענישה הולמת ומרתיעה. זאת, גם כאשר קדמה התגרות למעשה הדקירה, וגם כאשר מדובר בנאשמים מבוגרים. ראו, למשל, ע"פ 259/97 בשתאווי סובחי נ' מדינת ישראל, תק-על 98(2), 3081; ע"פ 6720/04 מדינת ישראל נ' עסאם זחאיקה, תק-על 2004(4), 519.

            אכן, עונש המאסר אשר יוטל על הנאשם דנן לא יהיה בשיעור שהוטל באותם שני תקדימים, לאור הנסיבות לקולא והודאתו באשמה.

            לאחר שיקול הנסיבות כולן, מוטל על הנאשם עונש של 32 חודשי מאסר, שמתוכם יהיו 20 חודשים לריצוי בפועל, ותחילתם ביום מעצרו של הנאשם, 16.2.06. יתרת העונש - 12 חודשים - תהיה על-תנאי למשך שלוש שנים, שהנאשם, לא יעבור עבירת אלימות שהיא פשע.

            הנאשם מחויב בתשלום פיצויים למתלונן בסך 5,000 ש"ח.

            זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום י"ג באייר, תשס"ו (11 במאי 2006) במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.