גזר דין בתיק פ 4906/05

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן בשתי עבירות של  תקיפה בנסיבות מחמירות - עבירות לפי סעיף 382(א)(1)+ 382(ג) לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

בכתב האישום מיוחס לנאשם כי במועד שאינו ידוע למאשימה סמוך לפני 3.7.05, בשבט אבו קרינאת תקף הנאשם את ראיקה אבו ראשד (להלן: "המתלוננת") שלא כדין וללא הסכמתה בכך שהכה בפניה וגרם לה המטומה בשני העפעפיים, דימום תת לחמתי בעין שמאל.

עוד מיוחס לנאשם כי ביום 14.10.05 סמוך לשעה 7:00 בביתם, הכה הנאשם את המתלוננת, בעזרת קרש, בגבה בבטנה, בראשה ובצווארה, והכל כשהיא בהריון בחודש החמישי.

ב"כ המאשימה עותר להשית על הנאשם מאסר בפועל ארוך ומרתיע ומאסר על תנאי.

ב"כ המאשימה מדגיש את חומרת המעשה הן בשל האלימות החמורה אשר גילה הנאשם והן בשל העובדה כי המתלוננת הייתה בהריון.

ב"כ הנאשם מנגד, מבקש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם וכן להשית עליו מאסר על תנאי וקנס בלבד.

ב"כ הנאשם מניף לזכותו את העדר העבר הפלילי ואת הודאתו אשר חסכה זמן שיפוטי יקר וכמו כן מדגיש הסנגור כי זוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק וכי הינו מתחרט ולוקח אחריות על מעשיו.

עוד מסווג ב"כ הנאשם את התקיפה כ"לא חמורה ומיוחדת בחומרתה" ואף "פשוטה" וזאת משום שהאישה לא נזקקה לאשפוז כלל.

ב"כ הנאשם מוסיף עוד כי יש להתחשב בעובדה כי מעצרו של הנאשם הביא את עסקיו לידי הפסדים רבים. 

בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר שאינו בא בהמלצה טיפולית בעניינו.

הנאשם כבן 44, נשוי ואב ל- 6 ילדים מהמתלוננת ועוד 7 ילדים מאשתו הראשונה אשר נפטרה.

באשר להתייחסותו לעבירות - הוא מודה בהן ומסבירן בכך שהיה עצוב על מותה של אשתו הראשונה. מביע צער וחרטה על מעשיו. טוען שמדובר באירועים חריגים שאינם מאפיינים את התנהגותו התקינה בדרך כלל.

כאמור, קצין המבחן אינו בא בהמלצה טיפולית בעניינו, הואיל והנאשם משוכנע שאיננו זקוק להתערבות שירות המבחן.

דבר הנאשם - הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו בפניי. עוד מסר, כי בכוונתו להמשיך ולקיים את התא המשפחתי עם רעייתו.

רבות אמרו על חומרתן של עבירות האלימות בכלל ועבירות אלימות בין בני זוג בפרט.

עבירות אלימות בכלל הן עבירות חמורות ועבירות אלימות בין בני זוג חמורות שבעתיים. מעשי אלימות בין בני זוג אינם נחלתם הבלעדית של עבריינים, ניסיון ולקחי העבר מלמדים כי אף אלו המוגדרים נורמטיביים כלפי חוץ עלולים לנהוג באלימות קשה בביתם פנימה.

מעשי אלימות בין בני זוג הפכו לנגע רע שיש לעקרו.

לא לשווא החמיר בית המשפט בעונשם של עבירות אלו, צעקותיהם של הנפגעים וקולות האינטרס הציבורי חייבו את בתי המשפט לשמש מגן לקורבנות ולהעמיד את הנאשמים במקום בו לא יוכלו להטיל את מוראם ואת אימתם.

בצד הסיכון הפיזי והקיומי יש לאלימות השלכות קשות על כל חברי המשפחה, הן במישור הרגשי והן במישור התפקודי. בתוך המשפחה נוצרת דינמיקה של פחד וטרור, בלבול וחוסר אונים.