גזר דין בתיק פ 485/02

1.         העבירה בה הורשע הנאשם והשתלשלות הדיון בעניינו

ביום 21/11/02 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום כנגד הנאשם, המייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה - עבירה לפי סעיף 300(א)(2) + 301 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). בית המשפט החל לשמוע ראיות. ביום 23/11/03 הודיעו ב"כ הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו יתוקן כתב האישום באופן שבו תיוחס לנאשם עבירת הריגה. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לענין העונש. עוד הוסכם בין הצדדים כי מועד הטיעון לעונש ידחה לצורך הגשת תסקיר מבחן.

הנאשם הודה והורשע בעבירה והדיון בעניינו נדחה.

בין לבין ולאחר הרשעתו, חלה התדרדרות במצבו הנפשי של הנאשם. הנאשם הופנה לבדיקות פסיכיאטריות ובסיכומו של הליך שנמשך מספר ישיבות, ולאחר שהוגשו חוות דעת בעניינו, ניתנה החלטה לפיה הופסקו ההליכים בתיק, זאת בהתאם להוראות סעיף 170(א) לחוק סדר הדין הפלילי ובית המשפט הורה על אשפוזו של הנאשם, בהתאם להוראות סעיף 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש (החלטה מיום 5/5/05).

לאחר חלוף זמן הודע לבית המשפט כי מצבו הבריאותי של הנאשם שופר. הנאשם שוחרר מביה"ח הפסיכיאטרי והוחזר למעצר ובית המשפט חידש את הדיון בעניינו. לאחר שנקבע כי הנאשם כשיר לעמוד לדין, נקבע התיק לטיעון לעונש. בטרם טיעון לעונש ביקשנו גם חוות דעת משלימה כדי לוודא כי הנאשם אכן היה כשיר בעת שהסכים להסדר הטיעון ובהמשך, לאחר שקיבלנו חוות דעת חיובית, אישרו הנאשם והסניגור את הסכמתו להסדר, במסגרתו הודה בעבירת ההריגה וזאת קודם לאשפוזו.  שמענו טיעונים לעונש ביום 19/3/07.

נסיבותיו של המקרה פורטו בכתב האישום המתוקן שהגשתו אושרה בהסדר מיום 23/11/03.  על פי עובדות כתב האישום המתוקן, על רקע של סכסוך קודם, נפגשו הנאשם ואחד אחר בשם ג'ורג' בקיוסק בכפר רמה ושם פרץ ריב בין השניים. המנוח ניסה להפריד בין השניים. זמן קצר לאחר שהנאשם עזב את הקיוסק הלך המנוח בעקבותיו והשיגו. בין הנאשם למנוח התפתח ויכוח שגלש לקטטה ותוך כדי הקטטה שלף הנאשם סכין מכיסו ודקר את המנוח 6 דקירות וחתכים בפלג גופו העליון, הכל כמתואר בסעיף 6 לכתב האישום. כתוצאה מהדקירות והחתכים נגרם מותו של המנוח.

כאמור, הורשע הנאשם בעבירת הריגה.

2.         הטיעון לעונש

ב"כ המאשימה מבקשת לגזור על הנאשם עונש של מאסר ארוך ומרתיע וכן להפעיל שני מאסרים מותנים העומדים לחובתו. מדובר באירוע שהתחיל מסכסוך על עניין של מה בכך. המנוח ניסה להפריד בין הנאשם לבין הצד השני לקטטה ושילם על כך בחייו. עוד מציינת התובעת כי מעברו הפלילי של הנאשם ניתן לראות כי האלימות והתוקפנות היא דרך חיים ולא אירוע חריג למקרה זה, ובמיוחד כשבעברו גם עבירה של החזקת סכין עליה נגזר עליו עונש של מאסר מותנה. ב"כ המאשימה אינה מתעלמת מהסכם סולחה שנערך אשר במסגרתו שולמו פיצויים למשפחת המנוח ואולם מבקשת שלא לראות בכך שיקול מכריע. עוד אינה מתעלמת היא ממצב בריאותו של אבי הנאשם ואולם אל מול זאת מבקשת היא לשים את הדגש על התוצאה הקטלנית שבמסגרתה מצא את מותו צעיר בן 20, וזאת ללא כל סיבה.

הסניגור ציין כי הנאשם יליד 1972, בן יחיד, אח ל- 4 בנות, כאשר משפחתו עברה יסורים שונים. הוריו חולים וזקוקים לו. מבלי להפחית בחומרת האירוע ביקש הסניגור לשים את הדגש על הסולחה שנערכה וזאת בתיווך מכובדי העדות בכפר ובגליל המערבי. עוד מציין הוא כי המנוח היה זה שבמהלך האירוע הלך אחר הנאשם שעזב את איזור הקטטה וזאת בדרכו לביתו. המנוח השיג את הנאשם ואז התפתח שוב אותו עימות אלים שהסתיים בתוצאה קטלנית. הסניגור מציין עוד כי למעשה מדובר היה בדקירה קטלנית בודדת ובחתכים כאשר מהסימנים על גופו של הנאשם ניתן היה לראות כי גם הוא נחבל. בנסיבות אלו, מבקש הוא כי ביהמ"ש לא ימצה עם הנאשם את הדין. עוד מבקש הוא כי ביהמ"ש יביא בחשבון את הודאתו בכתב האישום המתוקן, את מצבו הנפשי וכן שיביא בחשבון את התקופה בה היה מאושפז וזאת במסגרת מכלול התקופות שיש לנכות מתקופת המאסר ולחילופין יביאה בחשבון כנימוק להקלה.

הנאשם הביע חרטה וביקש את רחמי ביהמ"ש.

3.         שיקולי ביהמ"ש לעניין הענישה

שקלנו את נסיבותיו של המקרה ומכלול טיעוני הצדדים. סבורים אנו כי כאשר מקפד אדם את חייו על רקע של סכסוך בעניין של מה בכך על ביהמ"ש לגזור עונש שירתיע ויבהיר את החומרה שבשימוש בסכין בכלל, כל שכן כשהתוצאה היא קטלנית. הדבר נכון תמיד ונכון במיוחד כאשר מדובר בנאשם שבעברו עבירות של אלימות מהן ניתן ללמוד כי הוא רואה בשימוש באלימות אמצעי לקידום ענייניו. עם זאת, סבורים אנו כי במקרה זה יש להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות המיוחדות, לרבות מצבו הנפשי. עוד סבורים אנו כי יש להביא בחשבון שמטיב החתכים והפגיעות, הן בגופו של המנוח והן סימני החבלה על גופו של הנאשם, ניתן ללמוד על העובדה שהייתה גם לצד שכנגד תרומה להתלהטות היצרים. לעניין זה הבאנו גם בחשבון שמחוות הדעת הפתאלוגית ניתן ללמוד כי המנוח נדקר דקירה בודדת, שהייתה קטלנית. יתר הפגיעות בגופו היו פצעי חתך שלא חדרו לעומק הגוף. עוד התחשבנו, כשיקול לקולא, במצב משפחתו והוריו וכן את כל הנתונים שהוצגו לפנינו לרבות בתסקירי המבחן ובחוות הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו לביהמ"ש בשלבי הדיון השונים וכן באישפוזו הפסיכיאטרי הממושך.

עוד הבאנו בחשבון את הסכם הסולחה שבין משפחת המנוח למשפחת הנאשם. אמנם הלכה היא שלהסכם סולחה ינתן משקל חלקי בלבד במסגרת מכלול השיקולים ואולם כאשר נערכת סולחה בסיוע נכבדי קהילה, באופן הממחיש את רצון הצדדים להוביל להשלמה, יש בכך כדי להוות שיקול להקלה מסוימת בעונש. ראה:

ע"פ 7126/04 גדיר נ' מ"י, תק-על 2005(2), 4115.

על זאת נוסיף את הפיצוי המשמעותי בסך 200,000 ש"ח ששולם למשפחת המנוח, שגם בו יש כדי להצביע על חרטה כנה של הנאשם ורצונו לכפר על מעשיו.

בהביאנו בחשבון את כל האמור לעיל, וכן את כל הדברים שעלו בטיעוני הצדדים, מוצאים אנו לנכון לגזור את דינו של הנאשם למאסר מרתיע, אם כי לא ברף העליון של עבירת ההריגה, וכן לגזור עליו עונש מותנה משמעותי .

4.         סיכום הענישה וגזר הדין

בסיכומו של דבר, לאחר ששקלנו את כל האמור לעיל, אנו גוזרים את דינו של הנאשם כדלקמן:

אנו גוזרים על הנאשם 11 שנות מאסר, מהן 9 שנים לריצוי בפועל ושנתים מאסר מותנה. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך 3 שנים כל עבירת אלימות פיזית הגורמת לחבלת גוף ויורשע בגינה.