גזר דין בתיק פ 4658/04

(באשר לנאשמים מס' 1 ו-2)

בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים מס' 1 ו-2, ביחד עם אחרים, יוחסו להם עבירות על חוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981, כמפורט בהרחבה בכתב האישום.

במסגרת של הסדר הטיעון, הודתה הנאשמת מס' 1 בעובדות ובעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

כן הודתה בעשרה תיקים נוספים ואשר עניינם הוא עבירות של הטעית הצרכן, הן באשר למחיר והן באשר למשקל המוצרים, הפקעת מחיר ואי הצגת מחיר כולל, בניגוד לקביעות החוק הנ"ל.

במסגרת אותו הסדר טיעון, הודה אף הנאשם מס' 2 בעובדות ובעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, באישומים מס' 1-4 שבכתב האישום.

בישיבת בית המשפט מיום 28.11.05 הורשעו הנאשמים מס' 1 ו-2 (להלן: "הנאשמים") בעובדות כתב האישום ובעבירות המיוחסות להם, כל אחד עפ"י חלקו, כפי שפורט לעיל.

במסגרת טיעוני המאשימה לעונש, הוצגו לביהמ"ש הרשעותיה הקודמות של הנאשמת מס' 1 ואלה סומנו ת/1 ו-ת/2.

כן טענה ב"כ המאשימה כי במעשיהם של הנאשמים נהגו שלא בהגינות כלפי הצרכנים וכי קיים אינטרס ציבורי בענישת הנאשמת מס' 1, אינטרס שיתן ביטוי לחובה להגן על הצרכנים.

ב"כ המאשימה עתרה, במסגרת הסדר הטיעון, כי יושת על הנאשמת מס' 1 קנס שלא יפחת מ-.100,000 ש"ח, כאשר בהסדר נקבע כי ב"כ הנאשמת מס' 1 יהא רשאי לטעון לקנס נמוך יותר.

לטעמה, גובה הקנס שיש לגזור על הנאשמת מס' 1 הינו סמלי בלבד, וזאת בהתחשב בריבוי העבירות וחומרתן וכי נקבע כך רק לאור מצבה של הנאשמת מס' 1, כחברה בפירוק.

ביחס לנאשם מס' 2 טענה ב"כ המאשימה כי סוכם שיוטל עליו קנס שלא יפחת מ-.5,000 ש"ח וכן יחויב בחתימה על התחייבות בסך של -.10,000 ש"ח.

ב"כ הנאשמים ביקש מביהמ"ש לאמץ את הסדר הטיעון בין הצדדים, אך לגזור על הנאשמת מס' 1 קנס נמוך מ-.100,000 ש"ח.

לדבריו, הנאשמים עשו כל הניתן על מנת לעמוד בהנחיות המועצה לצרכנות ופעלו בצורה נמרצת ולא עבריינית, הודו בעבירות שיוחסו להם וחסכו מזמנו היקר של ביהמ"ש.

עו"ד זעירא, נציג הנאמנים מטעם הנאשמת מס' 1, טען אף הוא לענין העונש הראוי והוסיף כי החברה מצויה בהקפאת הליכים והקנס שיושת עליה ישולם מן הקופה ממנה משולמים החובות לנושי החברה וקנס גבוה יפגע, למעשה, בנושי החברה.

לגירסתו, גם אם ביהמ"ש יסתפק בקנס סמלי בלבד, לא יהא בכך כדי להפחית מההרתעה כנגד חברות אחרות.

הנני סבורה כי מעשי הנאשמים, ובמיוחד אלה שבוצעו ע"י הנאשמת מס' 1, חמורים ביותר.

זאת ועוד; לא היה זה כשלונה הראשון של הנאשמת מס' 1 בעבירות זהות ודומות והרשעות קודמות ואף קנסות מינהליים שהוטלו עליה לא הביאוה לשנות את דפוסי התנהגותה.

בהיותי ערה למצבה המשפטי של הנאשמת מס' 1, כפי שפורט בפני ביהמ"ש, ולמשמעות הטלת קנס על נושי החברה, הנני סבורה כי הקנס הנעתר ע"י המאשימה הינו אכן מינימלי וסטיה הימנו לא תהא ראויה בהתחשב במכלול מטרות הענישה.

בהקשר זה, הנני מפנה לע"פ 4872/95   מדינת ישראל נ' גל אילון ו-2 אח', פ"ד נג(3), 1, שם נקבע על ידי השופטת ט. שטרסברג כהן, כי: