גזר דין בתיק פ 4130/05

הנאשם הורשע בהמשך להודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של שוד מזוין, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירה של נשיאת סכין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

מכתב האישום המתוקן ומהודיית הנאשם עולה, כי ביום 10/8/05 באזור צומת הצ'ק פוסט, עצר הנאשם מונית אשר הייתה נהוגה ע"י המתלונן. הנאשם נכנס למונית, התיישב ליד הנהג וביקש להגיע לעיר עכו.

בהגיעם לאזור צומת עין המפרץ, שלף הנאשם סכין, הצמידה לגרונו של המתלונן ותוך שאיים עליו ברצח, הורה לו לעצור בדרך כורכר באזור צומת כפר מכר. המתלונן נאלץ לעשות כדברי הנאשם ועצר את המונית בשביל הכורכר. בשלב זה הורה הנאשם למתלונן לדומם מנוע ולכבות את אורות הרכב ושדד אותו בכך שאיים עליו כי אם לא ימסור לו את הכסף שברשותו, ירצח אותו. כתוצאה מאיומי הנאשם, מסר לו המתלונן סכום של 320 ש"ח. כמו כן, נטל הנאשם את מכשיר הפלאפון של המתלונן מתוך תושבת הדיבורית.

בהמשך למפורט לעיל, יצא הנאשם מהמונית והורה למתלונן לצאת אף הוא. לאחר מכן, הצמיד הנאשם את הסכין לגרונו של המתלונן ודרש לקבל את המונית. בשלב זה הצליח המתלונן להדוף את הנאשם, נכנס לתוך המונית ונמלט מהמקום.

הנאשם רדף אחרי המתלונן תוך שאיים עליו, בין היתר, בכך שאם יפנה למשטרה, הוא ידאג "לשלוח אליו את חבריו".

בהחלטתי מיום 28/9/05 דחיתי את בקשת הנאשם להפנותו לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר. ציינתי, כי בעבר הוגשו 2 תסקירים של שירות המבחן בעניינו של הנאשם, האחרון שבהם מיולי 2004. שירות המבחן סקר את נסיבותיו האישיות של הנאשם ולא המליץ על תוכנית טיפולית. מאז הגשת התסקיר, הסתבך הנאשם פעמיים בעבירות פליליות.  לפיכך סברתי, כי אין טעם בבחינה נוספת של שירות המבחן.

בטיעוניה לעונש עמדה ב"כ המאשימה על כך שבעקבות המקרה אושפז המתלונן במחלקה פסיכיאטרית למשך מספר שבועות וזאת אף שלא היה לו עבר פסיכיאטרי. התובעת ביקשה לתת משקל לחומרא גם לעובדה שבעקבות המקרה הנאשם אינו מסוגל לחזור לעבודתו כנהג מונית.

ב"כ המאשימה לא התעלמה מנסיבותיו האישיות של הנאשם, אך הצביעה מנגד על עברו הפלילי של הנאשם, הכולל עבירות של סחיטה בכח, עבירות אלימות, היזק בזדון, תקיפת שוטר, איומים ופציעה בנסיבות מחמירות.

עוד ציינה ב"כ המאשימה, כי כנגד הנאשם תלויים ועומדים 2 עונשי מאסר בני הפעלה- האחד של

של 4 חודשים בגין החזקת סכין, שנגזר עליו ב-ת.פ 2538/03 בביהמ"ש השלום בעכו, והשני של 6 חודשים בגין החזקת סכין, שנגזר עליו ב- ת.פ 1189/05 בביהמ"ש השלום בעכו.

העונשים המותנים דלעיל לא הרתיעו את הנאשם מלשוב לסורו ולבצע העבירות נשוא גזר דין זה.

ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה במקרים דומים וביקשה להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך וכן להפעיל את העונשים המותנים דלעיל. עוד ביקשה, להטיל על הנאשם לפצות את המתלונן בגין מצבו הרפואי ואבדן פרנסתו.

ב"כ הנאשם הפנה אותי למזכרים ולדו"חות מתיק המשטרה מהם עולה, כי הנאשם התחרט על מעשיו, ביקש סליחה מהמתלונן ושיתף פעולה עם המשטרה בעת חקירתו. בעקבות שיתוף פעולה זה, הוחזר הרכוש שנשדד למתלונן.

הסניגור ביקש לשקול לקולא את האמור לעיל ואת הודיית מרשו במיוחס לו.

אליבא דהסניגור, אין המדובר בשוד מתוכנן אלא פרי החלטה רגעית בשל רוגזו של הנאשם על המתלונן ובשל היות הנאשם מסומם.

ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר מיום 27.7.04 בו נסקרו נסיבותיו של הנאשם ומצבה הסוציואקונומי של משפחתו. לדעתו, הנסיבות המוזכרות בתסקיר הן שהובילוהו להסתבכויותיו עם החוק.

עוד ביקש הסניגור לשקול לקולא את העובדה שהנאשם החל, ביוזמתו, בעת מעצרו, בתהליך של גמילה מסמים.

הסניגור ניסה לשכנעני כי הסיבה לאשפוזו של המתלונן, במחלקה הפסיכיאטרית, נעוצה בסיבות אחרות שאינן קשורות במעשיו של הנאשם.

ב"כ הנאשם ביקש, לנוכח הנסיבות לקולא, שהמאסרים התלויים ועומדים כנגד הנאשם, יופעלו ככל האפשר בחופף ושיוטל על מרשו עונש מאסר בעבודות שירות ולחילופין עונש מאסר, מאחורי סורג ובריח, לתקופה קצרה.