גזר דין בתיק פ 407/04

1.         במסגרת עסקת טעון שנערכה בין הצדדים תוקן כתב האישום והנאשם הודה והורשע בהריגה - עבירה לפי סע' 298 לחוק העונשין,  התשל"ז-1977. כ"כ הוסכם כי לענין העונש תגביל עצמה המאשימה לשמונה שנות מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי ואילו הסניגור יהיה חופשי בטעוניו.

2.         על פי עובדות כתב האישום המתוקן אור ליום 19.6.04 סמוך לשעה 2.30 הגיע פריד עוואד, יליד 1962, תושב מחנה הפליטים שועפט (להלן: המנוח) לקרבת ביתו של הנאשם, המתגורר בסמוך לבית המנוח.

משהבחין הנאשם במנוח כשהוא מנסה לפרוץ לרכב השייך לדודו הוא נטל סכין שאורך להבה לא פחות מ-15 ס"מ, פתח בשקט את דלת הבית ויצא אל הרחוב, שם תפש את המתלונן והחל מכה אותו באגרופים בכל חלקי גופו, בין היתר בראשו, בפניו, בבטנו ובגבו.

כתוצאה מהמכות שהפליא בו הנאשם נפל המנוח ארצה. הנאשם הרים את המנוח ובידו השמאלית לפת את ראשו תוך שראשו של המנוח מוטה קדימה תחת בית השחי של הנאשם, ובשעה שגבו של המנוח מופנה כלפיו, דקר הנאשם את המנוח בסכין שהחזיק בגבו של המנוח.

כתוצאה מהדקירה חדרה הסכין לגופו של המנוח כדי כ-15 ס"מ, עברה דרך שרירי גבו, הכבד והסרעפת ופילחה את הריאה הימנית, תוך קריעה של הוריד הנבוב הגדול. עקב כך החל המנוח לאבד דם במהירות.

חרף פציעתו הצליח המנוח להימלט מן המקום ולהגיע לביתו, ואולם כעבור דקות אחדות התמוטט על רצפת חדר האמבטיה. המנוח הובהל לבית החולים אוגוסטה ויקטוריה שבהר הצופים, אך מצבו התדרדר במהירות והיה צורך להעבירו בדחיפות לבית החולים הדסה עין כרם. דא עקא, כתוצאה מאיבוד דם מסיבי ופגיעה באבריו הפנימיים נפטר המנוח בטרם הגיע לביה"ח הדסה.

3.         מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם צויין כי הנאשם, רווק כבן 19 שנים שהתגורר עם משפחתו במחנה הפליטים שועפט, עבד עד למעצרו בחנות לתבלינים בשוק מחנה יהודה בירושלים וניהל אורח חיים תקין בד"כ. הנאשם בעל רמת אינטלגנציה תקינה ויכולת ביטוי ורבלית תואמת, שעקב נסיבות שונות הינו הבוגר בבית ולקח על עצמו האחריות לפרנסת המשפחה ולדאגה לאחיותיו הצעירות; עקב כך עזב את בית הספר לאחר תשע שנות לימוד.

עוד צויין כי בין משפחת הנאשם למשפחת המנוח נערכה עטוואה (שלב בהליך הסולחה) במסגרתה שולם למשפחת המנוח סך של 21,000 דינר ועקב כך יש רגיעה במחנה שועפט בו מתגוררות שתי המשפחות.

באשר למעצר צויין כי תגובותיו ורגשותיו של הנאשם תואמים את הסיטואציה בה נמצא וכי הציג בפני קצין המבחן מסמך מהגורמים האחראיים בשירות בתי הסוהר המאשר את השתתפותו במסגרת חינוכית ותעסוקתית בבית הכלא ועל תפקוד חיובי ללא בעיות משמעת. עוד צויין כי הנאשם לוקח אחריות על המעשה ומביע חרטה הנראית כנה. לדבריו בעת ביצוע העבירה פעל מתוך תחושה של הגנה על רכוש המשפחה.

עוד צויין כי להערכת עורך התסקיר הנאשם נמצא בשלב של גיבוש אישיותו וטרם הגיע לתובנה באשר ליכולותיו בפועל. בהתייחס לאלו ונוכח חומרת העבירה לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו, אף כי הומלץ כי בשיקולי הענישה יובאו בחשבון גילו הצעיר ועברו הנקי.

4.         ב"כ המאשימה עתר כי ביה"מ יכבד את הסדר הטעון תוך שיטיל על הנאשם עונש של שמונה שנות מאסר בפועל, זאת נוכח חומרתה הרבה של העבירה. הוא הפנה לכך כי העונש הקבוע בצידה של עבירת ההריגה שהנאשם הורשע בה הינו 20 שנות מאסר, בציינו כי אך פסע היה בין העבירה שביצע לעבירת הרצח.

לטענת ב"כ המאשימה אף כי העבירה שביצע הנאשם נמצאת ברף העליון של עבירת ההריגה העונש לו הוא עותר מביא בחשבון את גילו הצעיר, עברו הנקי, ההודאה והחרטה, החסכון בזמן שיפוטי יקר וכן עריכת העטוואה ותשלום סכום רציני למשפחת המנוח.

5.         ב"כ הנאשם הפנה לכך כי הנאשם הודה במיוחס לו כבר בחקירתו במשטרה, הודאה עליה חזר גם בביה"מ, דבר שחסך זמן שיפוטי יקר. כדבריו, הודאות אלו שניתנו כבר בשלב מוקדם כל כך מעידות על חרטתו הכנה והאמיתית, דבר שבא לידי ביטוי גם בתסקיר שירות המבחן.

אף שלא המעיט מחומרת העבירה, טען הסניגור המלומד כי יש להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם ובעברו הנקי. כ"כ טען כי הנאשם הכיר את המנוח, וכי המנוח היה נרקומן כבן 42 שנים ובעל עבר עשיר בעבירות רכוש, אלימות וסמים. לדבריו לקח הנאשם עמו את הסכין כי חש מאויים ופחד מהמנוח וכי הלך לעבר המנוח כדי להגן על רכוש המשפחה ואולם לא צפה לכך כי אותו מפגש ואותה דקירה יביאו לקיפוח חייו של המנוח.

עוד הפנה לפסיקה לפיה הוטלו עונשי מאסר מופחתים מהעונש לו עתר ב"כ המאשימה ועתר לכך כי בבוא ביה"מ לגזור את דינו של הנאשם לא יתעלם גם מן ההיבט השיקומי. גם הנאשם הביע צערו על המעשה וביקש רחמי ביה"מ.

6.         בענין תופעת הסכינאות שפשתה במקומותינו הוכברו מילים בפסיקה. כך גם לענין הצורך בענישה הולמת שתכביד ידה על התפשטות התופעה ועל נזקיה.

גם אינני מקבלת הטענה כי לצורך הגנה על רכוש המשפחה היה מקום להצטייד בסכין, לא כל שכן לעשות שימוש בו, ולו כדי לפגוע בלא לקפח חיים.

גם למצבו הבריאותי של המנוח, לרמתו המוסרית או לעברו הפלילי לא צריכה להיות השלכה לענין העונש. קדושת החיים הינה ערך עליון החל על כל בן אנוש באשר הוא, ודין נטילת חיים של אדם שווה הוא לגבי כולם.

7.         בהתייחס לכל אלו - נוכח חומרת העבירה, ומאידך בהתחשב בנסיבות לקולא, שהעיקריות ביניהן הינן גילו הצעיר של הנאשם, עברו הנקי וסיכויי שיקומו, אני גוזרת עליו שבע שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו - 20.6.04, ושנה אחת על תנאי - והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה מסוג פשע.