גזר דין בתיק פ 4038/05

הנאשם הורשע על פי הודאתו  בעובדות כתב אישום מתוקן ביום 12.09.05 הכולל שני אישומים, כדלקמן:

האישום הראשון-עבירות של סיוע למסירת הודעה כוזבת על פשע, עבירה לפי סעיף 243 סיפא בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק") וכן ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 25 וסעיף 29(ב) לחוק.

בכך שנוצר קשר בין הנאשם, אלעד קורסיה (בעל הרכב), חג' (תושב שטחים) ואחרים לשם הונאת חברת ביטוח. בנוסף הנאשם ואלעד קורסיה (בעל הרכב) מסרו את הרכב לחג' במיתר, במעמד זה קיבלו השניים מחג' 6,000 ש"ח, בתמורה לרכב, והשניים התחלקו בתמורה וחזרו לבאר שבע עם רכבו של הנאשם.

בתאריך 13.3.05 מסר אלעד קורסיה במשטרת באר שבע הודעה על פשע, גנבת רכבו מליד ביתו, דבר שידע כי אינו אמת.

אלעד קורסיה חזר בו מן הכוונה להונות את חברת הביטוח, לכן פנה לנאשם וביקש להחזיר את הרכב והנאשם פנה לחג'. תמורת החזרת הרכב שילם אלעד קורסיה לחג' 9,000 ש"ח.

בנוסף אלעד קורסיה מסר הודעה במשטרה כי הרכב לא נגנב אלא התברר כי נלקח ע"י אחותו.

האישום השני- עבירות של ניסיון למסירת הודעה כוזבת על פשע לפי סעיף 243 סיפא+ סעיף 25+ סעיף 26 וסעיף 29(ב) לחוק וכן ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 25+26 וסעיף 29(ב) לחוק.

בכך שנוצר קשר בין הנאשם, אלעד קורסיה, קרן אסור (אחות של בעלת הרכב), אורן אבוטבול ואחרים לשם הונאת חברת הביטוח.

קרן אסור מסרה את הרכב לנאשם ולאלעד קורסיה בדימונה תוך שהם חושבים כי היא בעלת הרכב, הם מוסרים את הרכב והמפתחות לאורן אבוטבול בבאר שבע. כעבור מספר שעות קיבל הנאשם מאורן אבוטבול את מפתחות הרכב והחזירם לקרן אסור.

ביום 9.5.05 במשטרת דימונה מסרה בעלת הרכב (רחל אסור) הודעה על פשע כי ריכבה נגנב.

בתמורה לרכב קיבלה רחל אסור מחברת הביטוח "אליהו" 41,000 ש"ח.

ב"כ המאשימה בטיעונו לעונש מיום 9.07.06 עותר להשית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ארוכה וממושכת, מאסר על תנאי ארוך וקנס כספי גבוה, זאת לאחר שהדגיש כי  עבירות מרמה מסוג זה הינם מהחמורות, ביצוע העבירה הינו למטרת בצע בלבד והנאשם במעשיו הפך זאת לפרנסתו. בנוסף ב"כ המאשימה טען כי הנאשם פעל כחלק ממערכת מירמה שגלגליה משומנים היטב זאת אנו למדים משיטת הביצוע ומדרך העברת הרכבים.

ב"כ המאשימה ביקש שלא לאמץ את המלצות התסקיר והגיש פסיקה לעניין רמת הענישה.

מנגד ב"כ הנאשם בטיעונו לעונש מיום 9.07.06 עותר שלא למצות את הדין עם הנאשם ומציין  "הנאשם הוא אדם שאינו עבריין ביסודו, הוא אדם צעיר שבקלות דעת ובטיפשות עבר עבירות חמורות". הנאשם ביצע את העבירות בגיל 22 וחצי, הנאשם נשוי מגיל צעיר מאוד ומגדל ילד שכיום כבן 5. התועלת הכספית שצמחה לנאשם היא מזערית באישום הראשון כ- 3000 ש"ח ובאישום השני לא קיבל כסף, דבר המצביע על מקומו הנמוך בהיררכיה. לנאשם אין הרשעות קודמות. ב"כ הנאשם הגיש אף הוא פסיקה לעניין רמת הענישה.

הנאשם יליד 1982, בן 24 ואב לילד בן 4.

שרות המבחן נתבקש לערוך תסקיר לעניין העונש. מהתסקיר עולה כי המדובר בנאשם בעל אינטליגנציה תקינה אשר מגיל צעיר לקח על עצמו תפקיד הורי ואחריות כלפי אחיו ואשתו לה נישא בגיל צעיר. הנאשם העלה בפני שרות המבחן כי בעקבות החוויה הקשה של מעצר בית מלא למד את הלקח והבטיח לעצמו כי לא ישים עצמו במצב זה שוב וכי הוא חרד מההליכים המשפטיים וגזר הדין.

שירות המבחן מציין כי הנאשם בפני שירות המבחן נקט בעמדה מצמצמת ומפחית באחריותו בבצוע העבירות.

בסופו של יום שירות המבחן ממליץ על עונש מאסר בעבודות שרות וזאת כי לדעתם הנאשם זקוק לעונש מוחשי והרתעתי.

לעניין מדיניות הענישה ראה דברי כבוד השופטת ש. דוברת בע"פ (ב"ש) 7163/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם): "העבירה בה הורשע המערער הפכה למכת מדינה ולנסיון להשיג "כסף קל" על ידי הונאת חברות הביטוח ויש לבער נגע זה. אין בנסיבותיו האישיות של המערער כדי לגבור על האינטרס הציבורי של הטלת מאסר בפועל על עבירות אלה. מטבע הדברים כאשר בעל משפחה נשלח למאסר בפועל, נפגעת מכך משפחתו, אך אין מצבו של המערער שונה מאחרים שנשלחו למאסר בפועל".