גזר דין בתיק פ 40326/06

האישומים וההרשעה

הנאשם, יליד 1968, שמוצאו מטול-כרם והתגורר לאחרונה בתל-אביב, נשוי מזה שנים אחדות לאזרחית פיליפינית. לבני הזוג שלושה ילדים קטינים.

במשך כל שנות נשואיהם, בין השנים 2001 ועד למעצרו של הנאשם בתיק זה, נהג לשתות לשכרה, בתדירות גבוהה, ואגב כך תקף את אשתו, השפילה, צעק ואיים עליה.

במקרה שהתרחש בשנת 2006, כאשר בנם הבכור חזר פצוע מן הגן, האשים הנאשם בכך את אשתו, ותקף אותה במכות ובבעיטות. במקרה אחר, סמוך ליום 6.9.06, היכה אותה ואיים עליה, כי יהרגנה, אם תתלונן נגדו במשטרה.

האירוע המרכזי בכתב האישום התרחש ביום 5.11.06, בשעות הערב המאוחרות, לאחר שהנאשם שתה לשכרה. כאשר הנאשם החל לאיים על אשתו, ובפחדה ממנו, נטלה את שלושת הילדים ויצאה לשוטט ברחוב. בהמשך, כאשר הגיעה לפתח הדירה, משכה הנאשם בכוח וגרר אותה בצעקות אל תוך הדירה, תוך שהוא מטיח בה האשמות, כי היתה עם גבר זר.

בדירה, דרש ממנה להוריד את מכנסיה, כדי לבדוק האם אמנם עשתה כן ולאחר מכן הכניס, לצורך כך, את אצבעו לאיבר מינה. אחרי כן היכה אותה באגרופים בראשה ומשנפלה ודיממה, הוסיף והיכה אותה, כולל בבעיטות. מרוב פחדה מפני הנאשם, ביקשה להמלט מן הדירה, אך כאשר מצאה את הדלת נעולה, קפצה מחלון הדירה, נפלה ארצה ואיבדה הכרתה.

כתוצאה מכל אלה נפצעה האשה ונגרמו לה חבלות חמורות בכל חלקי גופה, כולל שברים בחוליות הגב, בחוליות הצוואר ובצלעות. היא אושפזה בבית החולים ושהתה שם למעלה משלושה שבועות.

על בסיס התנהגותו המתוארת האשימה אותו התביעה, בכתב האישום המתוקן, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי הסעיפים 333 ו- 335(א1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן - החוק) מעשה מגונה לשם ביזוי מיני, לפי הסעיפים 348(א) ו- 345(א)(4) לחוק, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), לפי הסעיפים 380 ו- 382(ב)(1) לחוק ו איומים (ריבוי עבירות), לפי סעיף  192 לחוק.

בתום גישור, הודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו. הצדדים הסכימו לטעון לענישתו במסגרת עונשית הכוללת ענישה שבין 40 חודשים בפועל (עמדת התביעה) לבין 24 חודשים בפועל (עמדת ההגנה), וכן מאסר מותנה. 

טעוני הצדדים

ב"כ התביעה עמדה על עברו של הנאשם, שהורשע בין השנים 1988 ו- 1996 בעבירות רכוש אחדות ובתקיפה חבלנית (בסך הכל 4 הרשעות), בגינן נידון לעונשי מאסר על תנאי, קנס והתחייבות כספית. ופעם אחת גם למאסר בפועל קצר. היא הדגישה, כי אין המדובר באדם עם עבר נקי, אלא במי שהסתבך בעבר, אם כי עברו איננו מכביד.

מעשיו של הנאשם, כפי שהם מפורטים בכתב האישום המתוקן, על פיו הורשע, מגוללים - כך התובעת - מסכת מזעזעת של יחסי הנאשם עם אשתו, עובדת זרה לשעבר, חסרת- זכויות בישראל ובלא משפחה וידידים. היא עצמה אשה קטנת-קומה, שעוגן קיומה היה בנאשם ובילדיהם. אלא שהנאשם נהג בה, במשך שנים, באלימות, בזלזול ובהשפלה, בכל עת שהגיע שתוי לביתו. היא לא אזרה אומץ להתלונן עליו במהלך השנים ועשתה כן רק בתום האירוע האחרון, חריף, חמור ומשפיל, בכל נסיבותיו.

בשים לב לכל אלה ומאחר והמדובר באלימות במשפחה, הזקוקה ענישה מחמירה, עתרה התובעת להעניש את הנאשם ברף העליון שהציעה, מתוך שלקחה בחשבון את הנסיבות המקלות, על רקע הודאתו, לקיחת האחריות שלו, מניעת הצורך בהעדת אשתו, והעדר עבר מכביד. לתמיכה בעמדתה הביאה פסיקה, שעניינה עונשי מאסר בפועל ממשיים, בגבולות המאסר שהוצע בעבור הנאשם.

ב"כ הנאשם סיפר על נסיבות חייו הקשות של מרשו, שנישא לאשתו, בעת שחיה בעזובה ועשה, ככל שיכול, לצורך פרנסת המשפחה. מוצאו, ציין, מטול-כרם והוא חי בישראל, בהיתר מיוחד, שניתן לו. בבית המשפט הציג תיעוד וצילומים המאשרים את דבריו וכן את המצב הקשה שבו חיה המשפחה כולה, במהלך השנים האחרונות.

למרות ההרשעה בעבירות החמורות, ביקש הסניגור לציין, כי, בפועל, לא עמדה האשה בסיכון חיים, בעת שהחליטה, ביוזמתה שלה, לקפוץ מחלון הדירה. גם בנסיבות כאלה עדיין מבקש הנאשם לשוב ולחיות עם אשתו ולדברי הסניגור, גם האשה רוצה בכך, שכן כל מעשי העבירות שביצע הנאשם, התבצעו בעת שהיה בגילופין. ניתן לראות בכל מעשיו, הדגשה של התנהגות אלימה, יותר מאשר ביצוע מעשה  מגונה, הגם שישנה חומרה  בהתנהגות אלימה, כשלעצמה.

הסניגור הוסיף, כי מייד לאחר שנפצעה האשה, דאג לה הנאשם, כדי שתפונה באמבולנס לבית החולים וגם כיום הם עומדים בקשר, במהלך מעצרו מאז האירוע האחרון. במשך מעצר זה לקה הנאשם בבריאותו וירד במשקלו באופן ניכר.

על בסיס כל אלה ביקש לגזור על הנאשם את העונש ברף התחתון שהציע, בניכוי תקופת מעצרו.

הנאשם עצמו הצהיר כי הוא חש אהבה לאשתו ותלה את התנהגותו כלפיה, בבעיית השתיה שהיתה לו. גם זה שקינא לה, מקורו היה בשתיה. הוא הביע חרטה וצער על מה שעשה והודיע, כי לא יחזור לשתיה. עוד, ביקש את רחמי בית המשפט.

שיקולי הענישה

חומרות אחדות ישנן במעשיו של הנאשם. החומרה הראשונה מצויה בעצם מעשיו ובמיוחד במעשים שביצע באירוע האחרון, שקדם למעצרו. המעשים האלה רוויים באלימות ממשית, באיומים, בקנאה לאשה ובבדיקה בוטה ומשפילה שערך בה, על רקע קנאה זו. כתוצאה מהתנהגותו ובעת שביקשה להמלט מפניו, נאלצה לקפוץ מחלון הדירה וכך נחבלה באופן רציני ועד כדי הצורך באשפוז של שבועות.

החומרה השניה מצויה בכך שהנאשם נקט באלימות במהלך שנים אחדות, בתדירות גבוהה ובכל עת שהיה בגילופין. וכפי שפורט בכתב האישום, שתה לשכרה, מידי יומיים.