גזר דין בתיק פ 40288/07

מעשי הנאשם והרשעתו

הנאשם, יליד 1988, הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

מתברר, כי ביום 19.9.07 בשעות הלילה נגנב קטנוע מבעליו בתל - אביב והובא לגינה בהדר יוסף. למקום הגיעו הנאשם ואחר,יליד 1991, ניסו להתניעו וכאשר לא הצליחו, שלחו בו אש.

על פי אלה הורשע הנאשם בעבירה של הצתה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

הנסיבות האישיות

בתסקיר שירות המבחן שהוגש אודות הנאשם, פורטו קורות חייו ותולדות משפחתו. הוא נולד בקווקז ועלה ארצה בילדותו עם משפחתו. אין לחובתו הרשעות קודמות.

בתסקיר הובאו פרטים על היחסים הבעיתיים בין הורי הנאשם שהתגרשו. יחסים אלה והגירושין גרמו למשברים רגשיים אצלו. הוא סיים 11 שנות לימוד, ללא תעודת בגרות מלאה ולא רכש מקצוע כלשהו. הוא גילה קשיי התאקלמות במסגרות החינוך ואובחן כדיסלקטי, לא השתלב במסגרת תעסוקתית קבועה ופוטר מן הצבא. הנאשם עבד כשנה ברשת מזון מהיר ועזב את העבודה. הוא הכיר באחריותו המלאה לעבירה ובבעייתיות שבהתנהגותו, הגם שלא הצליח להתייחס למניעיו.

קצינת המבחן התרשמה מצעיר מופנם עם חסכים ודימוי וערך עצמי נמוכים. הוא גילה עמדה לפיה הוא מסוגל להתמודד עם מצבו בכוחות עצמו. בנסיבות אלה לא נוצר פתח להתערבות ושירות המבחן לא בא בהמלצה לגביו.

טיעוני הצדדים

ב"כ התביעה עמדה על חומרת עבירת ההצתה והסיכונים הרבים הכרוכים בה.  מתוך היסמכות על הפסיקה, עתרה, בנסיבות העניין, כאשר הנאשם לא שיתף פעולה באורח מלא עם שירות המבחן ולא קיבל המלצה ממנו, לענישה של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר ע"ת ופיצוי לנפגע.

ב"כ הנאשם הדגיש את גילו הצעיר של הנאשם שהיה כבן 19 שנים בעת ביצוע העבירה. נסיבות הביצוע לא יצרו סיכונים מעבר לפגיעה בקטנוע וזה כאשר לנאשם לא היתה יד בגניבתו. נגד שני המעורבים האחרים לא ננקטו הליכים, באשר אחד מהם נהרג בתאונת דרכים ונגד משנהו נסגר התיק לאחר מות הצעיר השלישי, שהעיד נגדו. הנאשם היה היחיד שנטל אחריות על מעשיו והודה בהם, ועל כן נשפט. לדבריו, התיק נסגר נגד הקטין, למרות שהנאשם הפלילו במשטרה.

הסנגור ביקש שלא לייחס לחובת הנאשם את מופנמותו ואת רצונו להתמודד בכוחות עצמו עם מצבו. בכל מקרה, אין הדבר נובע מדפוסים עבריניים והתכחשות למעשיו. לדעתו, מאסר לביצוע בעבודות שירות, יהלום את הנסיבות.

הנאשם הודה בטעותו והביע צער על כך. הוא למד את לקחו ולא יחזור, בעתיד, למעשי עבירה.

שיקולי ענישה

הרבה כבר נאמר על עבירת ההצתה ועל הסיכונים הרבים הכרוכים בה ועד כדי סיכון הנפש ממש. יודע אתה את תחילתו של מעשה ההצתה, אך אין לדעת את סופו. האש האוחזת ברכוש המוצת, עלולה להתלקח ולהבעיר גם מקומות נוספים ובמיוחד באזורים המאוכלסים בצפיפות, שם הבעירה מסוכנת והיא מסוגלת, על - נקלה, לפגוע לא רק ברכוש, אלא גם לסכן את הדרים בסמיכות, שלא לדבר על פגיעה קשה אפשרית בהם. וכבר היו דברים מעולם.

מחמת אלה וכדי להרתיע מפני ביצוע של מעשים מסוכנים של הצתה, קבע המחוקק עונש מאסר בפועל ממושך בצידה, בכל חלופותיה. כיוצא בזה, מקיימים בתי המשפט את מצוות המחוקק ומטילים על העבריינים, דרך כלל, עונשי מאסר בפועל משמעותיים ועד כדי שנות מאסר ארוכות, כאשר קיימים היו סיכונים בנפש, או כאשר נתממשו סיכונים אלה, הלכה למעשה.

בע"פ 3210/06 עמארה נ' מדינת ישראל (פורסם באתר נבו), הביא כב' השופט רובינשטיין סקירה מקפת של הענישה בפסיקה של השנים האחרונות, שהתייחסה לעבירות הצתה למיניהן. בפסיקה הזו, כפי שכבר הזכרתי, בולט הכלל, לפיו, העונש הראו לעבריינים מסוג זה הוא מאסר מאחורי סורג ובריח, שמידותיו ייקצבו על העבריין, לפי נסיבות עניינו. רק במקרים חריגים הוטלו עונשי מאסר לביצוע בעבודות שירות, כאשר בית המשפט מצא נסיבות מיוחדות לחרוג מן הכלל ולהקל בעונשו של הנאשם.

האם עניינינו חריג?

שקלתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את נסיבות המקרה ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם הזה, קטן - קומה, הנראה כילד, צעיר עוד יותר מכפי גילו הצעיר, כלשעצמו.