גזר דין בתיק פ 40252/05

ביום 14.11.05 ,הוגש לבית המשפט כתב אישום מתוקן בעניינו של הנאשם. הנאשם הודה בו לאחר אשר חזר בו מכפירתו בכתב האישום המקורי והורשע על פי הודייתו.

זאת, במסגרת הסדר טיעון, כאשר לא סוכם בין הצדדים באשר למידת העונש.

לאור בקשת דחיה של הצדדים, נשמעו הטיעונים לעונשו של הנאשם ביום 17.1.06 , כאשר כל צד טוען על פי מידותיו.

מטעם התביעה הוגשו הרשעותיו הקודמות של הנאשם, ת/ע/1, כמו גם מאסר על תנאי בר הפעלה, ת/ע/2. מטעם הסניגור, הועלו מספר עדי הגנה לאופיו של הנאשם:

העיד עד הגנה אייל אילוז, על הכרותו עם הנאשם לפני שנים רבות. אותה עת הכיר את הנאשם כאדם "בעל בסיס טוב", כדבריו;

העד גלעד כהן, מסר על הכרותו עם הנאשם מזה כשבע שנים, בקיבוצו; ספר על עזרתו.  הנאשם עזר לו, בהכירו קצינים מגדודו של העד, אלה אשר דאגו כי ימשיך העד בתפקידו כלוחם, לאחר אשר נפצע במהלך השרות.

בדוגמאות שונות סיפר על טוב ליבו של הנאשם.

העד, רז שפירא, מסר כי הכיר את הנאשם במסגרת עיסוקו, שיווק ומכירת טרקטורונים ואופנועים. הכיר את הנאשם כאדם נורמטיבי, מי העומד במילתו, סוגר אשראי. (וראה גם מסמכים נ/ע/1, נ/ע/2).

חברתו של הנאשם, הגב' ליסה מייסי, מסרה, כי היא והנאשם בני זוג בשש השנים האחרונות. כי מדובר, כדבריה, באחד האנשים בעלי הלב הגדול ביותר אותם מכירה; המשפחה ואנשים במצוקה - קרובים לליבו "לפני כולם", לפניו הוא אפילו. מסרה, כי הנאשם במצב נפשי ורוחני קשה; כי אין היא עומדת לפרק את הקשר ביניהם גם בעקבות מאסר.

האם, הגב' קראדי זהבה, ביקשה רחמי בית המשפט. ספרה, כי בתקופה האחרונה היה הנאשם לחוץ מאוד. השתחרר מהכלא וחשב לעזור לה. להוותה, קרה ההיפך הגמור, סובלת היא. מצויה לאחר אירוע מוחי ונדרס נכדה מול עיניה, מול הבית. חשבה כי בנה, הרווק היחידי מעשרת ילדיה, יתמוך בה במושב, "חיכיתי לשחרור שלו כמו לגאולה". שאר הילדים - כל אחד בעניינו ומחויבויותיו שלו.

הגב' עו"ד בר מנחם, התובעת המלומדת , טענה, כדרכה, בטיעון בהיר, מובנה, דבר דבור על אופניו.

הודיעה, כי לגבי סעיף 5 לכתב האישום, בחלק העובדות, מוסכם כי הנאשם לא ידע על אותו האירוע המוזכר שם, על הפגישה. לא היה בפגישה ולא ידע עליה. כך גם לגבי סעיף 15 שם. גם על הנאמר שם לא ידע הנאשם. ידע רק כי אמור ליצר מטען אחד דחוף והשאר בהמשך ( וראה עמוד 22 לפרוט'  וראה, בהפניה, לכתב האישום המתוקן עצמו).

ברישא דברי תביעה, כי הודה הנאשם והורשע בכתב האישום המתוקן בהחזקת נשק, 15 לבנות חבלה ובייצור והחזקה של חמישה מטעני חבלה מחלקם. 

הפנתה תביעה מלומדת לקריאת עובדות כתב האישום, כפירוטן. בהפנותה לעיסוקיו ועסקיו של הנאשם עם גורמים עבריינים נוספים, אחרים; אלה - שותפיו לעבירות, או למטרת הכנת מטעני החבלה על מנת ושאר החבורה תוכל לעשות בהם שימוש כנגד אחרים.

בציין תביעה מלומדת כי לנאשם לא היה חלק בקשירת הקשר, אך היה מודע לקשר ולמטרות אשר לשמן נשכרו שרותיו.

קיבל הנאשם חלק מתמורה אשר הובטחה לו ופעל כשכיר חרב לכל דבר. בדבריה של תביעה, כי היה הנאשם אדיש לחלוטין לתוצאות המסתברות ממעשיו, כנסיבה לחומרא. זאת - אפילו תאמר כי אי היותו חלק מאותו קשר וגם לא בעל מניע לביצוע העבירות מעבר לאלה בהן הורשע - עשויה להוות מעין נסיבה לקולא. נעתר הנאשם לבקשות וללחצים אשר הופעלו עליו מטעם שותפיו.

הוא זה אשר החזיק את לבנות החבלה, כמו גם חלקים מהם, בהמשך, הורכבו מטענים: היה זה הנאשם אשר קנה בעצמו, בהמשכם של דברים, חלק מהחומרים להרכבת המטענים.

בהדגש תביעה מלומדת כי מדובר ב-15 לבנות חבלה אשר מהן הורכבו חמישה מטענים. בדבריה, כי כל אחד מהמטענים היה מטען רב עוצמה עם חומר נפץ רב, עם משדר ושלט לצורך הפעלה מרחוק, וחוברו למטען מגנטים על מנת וניתן יהיה להצמידם למשל מתחת לרכב.

נסיבות האירוע - כאשר הנאשם הכין את המטענים, אחד מהם כבר העביר לשותפיו אשר יצאו מביתו על מנת להעבירו הלאה, ונעצרו על ידי המשטרה.