גזר דין בתיק פ 40216/06

ביום  21.1.07 תוקן כתב האישום, כאשר קודם לכך הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון, על פיו הנאשם יודה בכתב האישום, כתיקונו ויורשע.

התביעה הודיעה כי בדעתה לטעון לעונש של ארבע שנות מאסר בפועל, כעונש הולם, כמו גם מאסר על תנאי וקנס. ובאשר לסניגור, כי יוכל הוא לטעון באופן פתוח באשר לכל הרכיבים. 

כי כן, בהודיית הנאשם בכתב האישום, כתיקונו, ובבקשת תסקיר שרות מבחן בעניינו.

ביום 13.3.07, לאחר קבלת תסקיר בעניינו של הנאשם, טענו הצדדים לעונשו, כל צד על פי מידותיו.

התובע המלומד, עו"ד ריניצקי, מי אשר טען ביסודיות, דבר דבור על אופניו,  הגיש גליון רישום פלילי, כמו גם פסיקה (ת/ע/1, ת/ע/2).

הפנה הוא לעובדות כתב האישום. בדבריו על אותה יריבות עיסקית בין ריוול לחברה האחרת; על כי פנו לנאשם בתיווכו של אחד, ארתור, והציעו לו לשרוף מנופי החברה בה עבד, הצתה אשר אמורה הייתה לעזור לחברה הפונה. בנוסף לכך, אף איים הנאשם על מנכ"ל החברה בה עבד, איום טלפוני, באומרו לו  כי "אם לא יפסיק לעבוד בריבל או ואבוי יהיה לו".

באותה שאלה "מי השומר על השומר"? בדברי תובע מלומד, כי מדובר באדם אשר היה חלק מאותה חברה; מי אשר אמור היה לשמור עליה מפני מפגעים, והנה דווקא הוא הפוגע והמצית. על הפגיעה באימון, לרבות נזק כספי אדיר.

הפנה תובע מלומד לכל אותן אמרות בפסיקה, כאלה באשר לשריפה, לגביה אין אדם יודע כיצד נגמרת היא. על הסיכון בהצתה הסיכון הפוטנציאלי גם לרכוש וגם לגוף.

על מעשי האיום הטלפוני כחלק ממעשי העבריינות.

על הנאשם - כשכיר חרב, מי אשר מוכן, תמורת הבטחה כספית, לבצע האיום ולבצע הצתה.

הנאשם - אדם בוגר, וההצתה לא עניין של החלטה רגעית, זמן היה לו להתחרט ולומר, לא.

כדברי תביעה, כי תהא המטרה אשר תהא שעמדה ביסוד פעולת נאשם - תאוות בצע, או נקמנות, כעולה מתסקיר - הרי המעשה הינו מתוכנן; וההתקשרות הטלפונית לאחר מעשה - עניינה נסיון טשטוש חלקו של הנאשם.

הנזק הכספי - מעל שני מליון שקל.

הנאשם, אכן, שיתף פעולה במשטרה, אם כי לאחר אשר הודה, חזר בו לגבי חלקם של שותפיו. עבר פלילי לו.

בהבעת תובע מלומד תמיהתו באשר להמלצת שרות מבחן. באמירה, כי פיקוח שרות מבחן אינו העונש ההולם כאן, נהפוך הוא. עם זאת, במכלול שיקולים, בהצבעת תביעה, כי הנאשם, אכן, לא ניהל תיק, הודה, חסך זמן שיפוטי, בגילו צעיר יחסית וגם חלקו בפרשה קטן משל אחרים. בבקשתו לקבל הסדר הטיעון ברף הנטען על ידו. 

הסניגור המלומד עו"ד זילברברג טען בסניגוריה ראויה לנאשם כל אשר ניתן לטעון לטובתו.

ביקש הוא להפנות עין בוחנת, באשר להודייה, מיד בבית המשפט.

בדברי סניגור מלומד כי גם הנאשם יוצא נשכר מעובדה כי מודה הוא בפתח משפט לפני שמיעת עדים; הנאשם - בחור צעיר, אשר הרשעה אחת לו משנת 2001.

הצביע על שיתוף פעולה עם המשטרה, כאשר חלק ניכר מכך גרם לכתב האישום כנגד האחרים בבית המשפט כאן, בפני מותב אחר. בדברי סניגור מלומד כי אם הנאשם לא היה מדבר עם המשטרה ולא היה משתף פעולה - אותו כתב אישום כנגד האחרים לא היה.