גזר דין בתיק פ 40215/05

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק), וחבלה במזיד לרכב, לפי סעיף 413ה לחוק ותקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק.

האירועים בגינם הורשע הנאשם התרחשו ביום 13.7.2005 , כאשר הנאשם שעמד בצומת "תפוח" ידה אבן לעבר השמשה הקדמית של מונית פלסטינית שהגיעה לצומת. כתוצאה מכך נופצה השמשה.

משנעצר הנאשם והובא לחקירה בתחנת משטרת אריאל, ובעת שנפגש עם המתלונן במסדרון התחנה, בעט הנאשם ברגלו של המתלונן.

לאור גילו של הנאשם והחובה מן הדין, הוריתי על קבלת תסקיר בעניינו.

התסקיר

מהתסקיר עולה תמונה של צעיר, בן 20, נעדר הרשעות קודמות, שנולד למשפחה נורמטיבית, אב ואם שהינם פרופסורים לפיסיקה, מרצים באוניברסיטת תל אביב. לפני כשנתיים לערך, במחצית שנת לימודיו בכיתה יב', עזב הנאשם את בית הוריו ועבר להתגורר בישוב תפוח שבשומרון, שם התחבר חברתית בסביבת מגוריו החדשה והיה מעורב באירועי הקהילה, תוך שהוא מדגיש שחרף מעורבותו הקהילתית החברתית שם, הוא בעצמו לא נקט באלימות.

כיום רואה בתקופת מגוריו בתפוח, כתקופת זמן מבוזבזת.

בהתייחסו לעבירות המשיך לעמוד בכפירתו וטען, כי הורשע עקב טעות בזיהויו כמיידה האבן.

היום נמצא במסגרת לימוד עצמאית באוניברסיטה הפתוחה, מצוי בקשר זוגי עם ארוסתי ולו תוכניות לשאתה לאישה, גיוסו לצבא נדחה מספר פעמים במהלך התקופה, ולאחרונה הוחלט לפטור אותו משירות צבאי.

חרף היעדר המלצה טיפולית או עונשית מתסקיר המבחן, מציין שירות המבחן כי התרשמותו מנאשם צעיר נבון, המצוי בעיצומו של תהליך גיבוש זהות והתבגרות, כשמאז מעצרו חלה התמתנות בדרך חשיבתו, בחירותיו ובתכניותיו לעתיד.

טיעוני  הצדדים

ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי משלטעמו, זהו העונש שיהלום את חומרת מעשיו של הנאשם, שכן הנאשם ביצע עבירה חמורה, על רקע אידיאולוגי כשבנוסף לאלה, ניהל הנאשם משפט שבו נשמעו ראיות שבסופו נקבעה אשמתו, וחרף זאת, ממשיך להכחיש, אינו מתחרט ומכה על חטא, ומכאן שאינו מפנים את חומרת מעשיו.

בהתחשב במכלול נסיבות החומרא שלעיל, ביקש כי ענישתו תהא במידת הדין ובהתאם למדיניות הענישה בעבירות אלה , משנקבע בפסיקת בית המשפט העליון, כי מבצעי עבירות אלו דינם למאסר ממשי, ואף לא כזה שירוצה בעבודות שירות.

ב"כ הנאשם שטען לנאשם כל אשר ניתן לטעון, ביקש לדון אותו במידת החסד בהתחשב בנסיבות עברו הנקי של הנאשם, גילו הצעיר, הן בעת ביצוע העבירות והן בעת מתן גזר הדין, כאשר ניתן לייחס להשפעה הסביבתית של מקום מגוריו הקודם בישוב תפוח, מידה לא מבוטלת של השפעה על שיקול דעתו ומעשיו; בעקבות מעצרו בנסיבות ביצוע המעשים כאן, החלפת כתובת מגורים וחזרתו להתגורר עם הוריו, כאשר השפעתם הנורמטיבית שורה עליו, ראוי ליתן לו הזדמנות ולא לדון אותו לעונש מאסר לריצוי בפועל.

כך הוסיף וציין, כי מאז מעצרו בנסיבות התיק הנוכחי, חלה התמתנות בעמדותיו, החל מגלה תובנות בוגרות ולא ילדותיות, ומצוי בקשר זוגי שעומד להוביל לנישואין עם ארוסתו.

בהתחשב במכלול האמור ובהתחשב בכך שאין צורך יותר בהרתעת הנאשם, שהפנים את חומרת מעשיו וחרף היעדר כל המלצה מתסקיר המבחן, ביקש להסתפק בענישה הרתעתית שתתמצה בהטלת מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן שרכבו נפגע.

בא כוח הנאשם הוסיף והפנה לשורה של פסקי דין שיצאו מלפני בית המשפט העליון, בעבירות דומות, חמורות יותר וחמורות פחות שנסתיימו שלא על דרך הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל באופן ממשי, וכך ביקש לנהוג בעניינו של הנאשם.

ה ע ו נ ש

עבירה של סיכון חיי אדם הינה מן העבירות החמורות שבחוק העונשין, שהעונש המירבי הקבוע בצידה הינו 20 שנות מאסר.

בהתחשב בנסיבות ביצועה של העבירה כאן, נסיבותיו האישיות של הנאשם, אינני מוצא לנכון לסיים את ההליך שבפני בלא עונש ממשי, כזה שיביא את הנאשם לכדי הפנמה של חומרת מעשיו והפגיעה שפגע באחרים.

להתרשמותי, לא הפנים הנאשם את חומרת מעשיו, ואם קיימת אמירה כלשהי כי הוא מבין את חומרת המעשה, הרי שזו אינה יותר מאשר אמירה סתם, מן הפה ולחוץ.