הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות לפי סעיפים 333, 334 ו-452 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
התמונה המצטיירת מעובדות כתב האישום, המוסכם, והמתוקן הינה קשה ומעיקה. אזרחים תמימים יוצאים מביתם לשגרת חייהם, כשהם חפים מכל כוונה רעה, וללא כל מריבה עם מאן דהוא, מוצאים עצמם תחת התקפה בוטה של אזרח המפליא מכותיו בגופם.
פרקליטו המלומד של הנאשם, עו"ד ירום הלוי, קרא התמונה הנכוחה, וביקש במיומנותו הרבה להקהות התמונה שנצטיירה לפני, משהדגיש צדדיו הנאים של הנאשם, כשהוא מסתייע באנשי המקצוע שבדקו עניינו.
תסקיר שירות המבחן מתאר גלגולו של הנאשם מנערות ועד בגרות. הנאשם נשוי ואב לשלושה ילדים. הנאשם הינו הדמות המרכזית, וליתר דיוק, הציר עליו סובבים חיי משפחתו על כלל בעיותיה המורכבות המתוארות בתסקיר. התסקיר מציין נטילת האחריות על ידי הנאשם, הבעת החרטה, ורצונו להשתלב בטיפול על מנת לשנות דפוסי התנהגותו התוקפניים. לגישת קצין מבחן למבוגרים, מר אוהד גילבר, היה ראוי לו לנאשם להשתלב בתוכנית שיקומית עוד בתקופת ריצוי מעצרו.
יחד עם זאת, קצין המבחן למבוגרים מציין את דחפיו התוקפניים של הנאשם.
חרף ניסיונותיו ל"שמור על עצמו" - לא צלחה דרכו.
רכזת שיקום האסיר במחלקה לשירותיים חברתיים בעיריית הרצליה, הגברת דנה קייזר, תיארה בבית משפט את היקף היכרותה עם הנאשם ומשפחתו. המשפחה משתפת פעולה עם שירותי הרווחה.
חרף הניסיונות ותוכניות הטיפול - עד כה לא הושגו הישגים חיוביים.
ד"ר חיים היילפרין, מסר חוות דעת רפואית- משפטית מתחום הפסיכולוגיה. מומחה ההגנה תיאר האירוע מנקודת מבטו של הנאשם. הנאשם, לאחר תקופה ארוכה של חיים נורמטייבים, נקלע לאירוע, שעל פי התרשמות ד"ר היילפרין, פעל בו ב"עידנא דריתחא", התפרצות רגעית: "שהיה בה יותר פריקת זעם מאשר ניסיון לגרימת חבלה של ממש". מומחה ההגנה הדגיש, כי הנאשם הפגין שליטה עצמית לאחר מעשה האלימות, בכך, שלא חצה קווים נוספים, ולא כילה בשני המתלוננים את זעמו. ד"ר חיים היילפרין סבור, כי למרות אופיו ועברו הפלילי של הנאשם, ניתן לומר ברמה גבוהה של וודאות, שאלמלא שרשרת האירועים הלא צפויה, והתאונה הקשה שקדמה לתקרית האלימה, הסיכוי שהיה מגיב כפי שהגיב שואף לאפס. המומחה מסכם חוות דעתו, ומעריך: "הסבירות שחיים יעבור שנית עבירה דומה נמוכה מאוד".
אשתו של הנאשם, הגב' מיכל לבנטר, תיארה את תפקודו החיובי של הנאשם בביתו. הנאשם הינו עוגן המשפחה, שעול פרנסתה על שכמו. גב' לבנטר תיארה את בכי מצבה של הבת המאושפזת בימים אלה בגין מחלת סוכרת הנעורים.
הסניגור הוסיף והגיש מסמכים ס/1 - ס/5.
הסניגור המלומד, עו"ד ירום הלוי, על בסיס התשתית שהניח בפני, טען לעונש שלא יעלה על תקופת המעצר אותה נשא הנאשם עד היום. הסניגור, נשען על חוות דעת הפסיכולוג הקליני שהעיד מטעמו, ד"ר חיים היילפרין, שקבע, בין השאר, כי לא מדובר באדם מסוכן, אלא יש לראות באירוע מעידה חד פעמית בנסיבות ייחודיות. הסניגור המלומד סבור שגם ללא נסיבותיו המיוחדות, האירוע המתואר בכתב האישום, על כלל נזקיו המוגבלים, אינו דורש רמת ענישה כמו זו לה טענה התביעה. עונש מאסר בפועל לתקופה של חצי שנה, יש בו כדי למצות את מטרות הענישה כולן. הסניגור המלומד הציג בבית המשפט אסמכתאות שיצאו מלפני בית המשפט העליון התומכות בעתירתו.
בע"פ 5177/07 תקף המערער, שם, בחמת זעם את המתלונן, אדם מבוגר יליד 1933. בית המשפט העליון סבר, כי עונש של שבעה חודשי מאסר בפועל הינו עונש ראוי. בע"פ 3675/07 תקף המערער, שם, באמצעות רכבו שוטרת שישבה בניידת, וגרם לחבלה בגופה. בית המשפט העליון ציין, כי מדובר בעבירת אלימות חמורה, ועונש של תשעה חודשי מאסר, על פי בית המשפט העליון, יש בו כדי לבטא חומרת המעשים.
מול טענותיו הנכבדות של הסניגור המלומד עומדים מעשיו של הנאשם. הנאשם נהג ברכבו משנקלע לתאונת דרכים בה ניזוק רכבו בצורה לא קלה. הנאשם פגש במתלוננים - מורה לימוד הנהיגה, מר עמיר הרפז, ותלמידו, מר אורן אלגלי. רכב לימוד הנהיגה, הגדיש סאת חמתו של הנאשם, שיצא אל רכב לימוד הנהיגה, שעצר בשולי הכביש, ניפץ שמשת נהג הרכב, ותקף את אלגלי בכך שאחז בחוזקה בגרונו, ניסה לחונקו, כשהוא גורם לו שריטות על צווארו.
מורה הנהיגה, מר הרפז, שהינו בגיל 52 שנים, ניסה לדבר אל הנאשם, ואחר כך ביקש להימלט מפני הסתערותו. הנאשם רדף אחריו, ולא הרפה עד שהדביקו, ואז החל לבעוט בגופו, כשהוא גורם לו שפשופים ופריקת כתף, אשר חייבו היזקקות המתלונן לטיפול רפואי.
הנה נא, נאשם שתמונת חייו אינה קלה כל עיקר, העושה מאמצים, על פני הדברים, להשתקם ולשנות אורחות חייו, מוכיחנו כי לא נשתנה בו דבר וחצי דבר.
התנהגותו של הנאשם מתיישבת ומשתזרת בעברו הפלילי. עבר פלילי רווי עבירות תקיפה וגרימת חבלה. כבר בשנת 1994- 1995, כשהוא נער כבן 15- 16, עבר עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות בהזדמנויות שונות. בשנת 1997 הורשע בביצוע ארבע פרשיות שוד שונות ובתקיפת אדם לשם שוד, ונדון, חרף גילו הצעיר והיותו קטין, לעונש מאסר לריצוי בפועל של חמש שנים. עונש זה אושר על ידי בית המשפט העליון בע"פ 3946/97 מיום 6.5.98.
הנאשם פרץ, יחד עם אחיו ושותף נוסף לבית עסק, וממתין לפסק דינו, לאחר ששוחרר למעצר בית. בחודש 17.1.06 הורשע הנאשם, ע"פ הודאתו, בבית משפט השלום בתל אביב בעבירת התפרצות לדירה בכך שעקר שלבים בחלון תריס דירה אליה חדר. בית משפט השלום ציין, כי הנאשם לא למד לקחו, ואלמלא הסדר הטיעון, היה ראוי להטיל עליו עונש לתקופה משמעותית. בהתחשב בהסדר הטיעון, גזר עליו בית המשפט 16 חודשי מאסר, מהם שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל. עונש המאסר רוצה בדרך של עבודות שירות.
עינינו הרואות, חוות דעתו של מומחה ההגנה מתנפצת, לא מעט, על סלעי המציאות. הנאשם לימדנו כי לא למד דבר. הנאשם הצביע במעשיו, כי לא הפיק הלקחים הצריכים מעונשים שהושתו עליו על ידי בית המשפט, ומשמאבד עשתונותיו, אין דבר שיעמוד בדרכו. הנאשם לא חס על שני אזרחים תמימים, שלרוע מזלם, נקרו בדרכו. ללא כל מריבה, ולו מריבת שפתיים עימו - בא זה עליהם כשהוא תוקפם ומטביע שבט כוחו וכלל עוצמתו על גופם, ומותירם חבולים ופצועים, כך סתם, באמצע היום בטבורה של עיר.