גזר דין בתיק פ 40188/06

הנאשמים הורשעו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שעניינן סחר בסם מסוכן, נאשם 1 ב-4 הזדמנויות שונות; נאשמים 2, 3 ו-4  - בהזדמנות אחת וכפי שמתואר הדבר בעובדותיו של כתב האישום המתוקן.

בין הצדדים קיים הסדר באשר לעונש, לפיו יעתרו הצדדים במשותף להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:

על נאשם 1 - עונש מאסר לתקופה של 3 שנים, פחות חודש, דהיינו 35 חודשים.

על נאשמים 2 ו-3 - עונש מאסר לתקופה של שנתיים מאסר פחות חודש, דהיינו 23 חודשים.

על נאשם 4 -עונש מאסר לתקופה של שנה וחצי פחות חודש, דהיינו 17 חודשים.

כמו כן, יוטלו על הנאשמים מאסר על תנאי וקנס, הכל על פי שיקול דעתו של בית המשפט.

יצויין כי בעניינו של נאשם 4, קיים מ"ת להפעלה, לתקופה של 6 חודשים וזאת מ-ת"פ 8871/03, שיופעל בחופף לעונש המאסר שיוטל כאן. כך, שסך הכל ישא נאשם 4 ב- 17 חודשי מאסר בלבד.

ב"כ התביעה שנימקה את הסדר הטיעון שהציגה בפני, הסבירה כי לא היה כל קושי ראייתי בהוכחת אשמתם של הנאשמים, כאשר בהסדר הטיעון המוצג לבית המשפט, ניסו הצדדים לשקף מדרג ענישה נכון, הן בהתחשב ברמת הענישה המקובלת בהסדרי טיעון והן בהתחשב בנסיבותיו של כל נאשם ונאשם, לרבות עבר פלילי וחלקו של כל נאשם בביצוע.

ב"כ הנאשמים, ביקשו לכבד את הסדר הטיעון עם הנאשמים באשר הסדר הטיעון משקף מדיניות ענישה מאוזנת, שלקחה בחשבון את הודייתם של הנאשמים, החסכון בזמן, ובמשאבים לרבות חסכון עדותו של סוכן משטרתי, שאמור היה להופיע  לעדות בבית המשפט.

כל ארבעת הנאשמים ביקשו כי לא אכביד עמם בהטלת קנס כספי, ולהסתפק אך ורק בעונש מאסר.

ה ע ו נ ש

ב- ע"פ 946/04, מ"י נ' יורם (רן עובד), נח(6) 951, קבע בית המשפט העליון כך:

סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973, להלן: פקודת הסמים, קובע כי "לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על ייצואו או ייבואו..."

בנסחו את סעיף 13 לא הסתפק המחוקק בהתנהגות של סחר בסמים, ייבואם וייצואם, והוא בחר להוסיף לה את המלים "לא יקל", מתוך מטרה להרחיב את גדרה של העבירה.

המחוקק ביקש להשוות בין דינו של מי שסוחר בסמים ,מייבאם או מייצאם, לבין דינו של זה שמקל את ביצועם של כל אלה.

במקום אחר באותו פסק דין אומר בית המשפט העליון, כך: "עבירות מן הסוג הנדון וכן עבירות של סחר, יבוא ויצוא סמים הן עבירות שעל פי רוב אינן מתבצעות על ידי היחיד אלא נדרש שיתוף פעולה בין מבצעים אחדים, כאשר כל אחד מהם נוטל על עצמו מטלה אחרת. במצבים כאלה ביקש המחוקק להבטיח כי כל חברי הארגון יורשעו כמבצעיה העיקריים של העבירה, חרף ההבדל הקיים ביניהם במישור תרומתם לביצוע."

מצאתי לפתוח בדברים הנ"ל לאור הערות שהשמיעוני ב"כ הנאשמים 2 ו-3 באשר לחלקם של הנאשמים 2 ו-3, בביצוע העברייני המיוחס להם בכתב האישום.

באשר להסדר הטיעון גופו, אני מכבד את הסדר הטיעון  בהתחשב בנימוקים שהעלו בפני ב"כ הצדדים, בהתחשב בעובדה שההסדר מקיים את האיזון והמדרג הנכון בענישה, בין מכלול המעורבים באותה פרשייה, כאשר הקלה מסוימת בעונש למי שהודה במסגרתו של הסדר טיעון, מקובלת ומובנת אף היא.

לאור האמור, אני דן כל אחד מהנאשמים לעונשים הבאים כדלקמן: