גזר דין בתיק פ 40160/06

ביום 26.11.06, חזרו בהם הנאשמים מכפירתם בעובדות כתב האישום המקורי, הוגש כתב אישום מתוקן בו הודו הנאשמים והורשעו על פי הודייתם.

הוצג הסדר טיעון לבית המשפט, על פיו התביעה תוכל לעתור לעונש מאסר של 30 חודש באשר לנאשמים 1 ו-2.

באשר לנאשם 1 - חודשי מאסר אלה יצטברו לבקשת תביעה לתקופת מאסר בת שלושה חודשים אותה מרצה הוא היום בגין הרשעותיו בתיקים קודמים, ותנוכה תקופה מעונש המאסר, תקופה מ-4.6.06 עד 17.10.06, בה הנאשם היה עצור בתיק דכאן ו לא שפוט.

באשר לנאשם 2- הוסכם על ידי תביעה ניכוי תקופה קצרה של מאסר מ-4.6.06 עד 20.6.06 ( שם, עמ' 10).

ובאשר לנאשם 3 - הוצע לבית המשפט על ידי התביעה להטיל עליו 24 חודשי מאסר אשר ימנו מיום 20.4.06

באשר לסניגור - יוכל הוא לטעון טיעון פתוח לעניין מאסרם של שלושת הנאשמים, כמו גם באשר למאסר על תנאי. 

ברישא דברים הוצגו הרשעות קודמות באשר לנאשמים 1 ו-2 (ת/ע/2 עד ת/ע/3). לנאשם 3 אין הרשעות קודמות. מטעם ההגנה הובא השייח אבו עייש חליל, מי אשר סיפר על המשפחה כמשפחה מכובדת המונה גם קצינים בצבא, במשטרה, עובדים בזק"א. סיפר הוא על שלושת האחים הסובלים מפיגור ונמצאים בבית כאשר שלושת הנאשמים תומכים בהם. האב מובטל (וראה מסמך נ/ע/1 באשר לשלושת האחים).

שני הצדדים טענו לעונשם של הנאשמים, כל צד על פי מידותיו.

עו"ד שניידרמן, בא כוחה המלומד של התביעה , טען באופן מסודר ובהיר, כדרכו.

ציין הוא, כי לטעמה של תביעה יש להטיל העונש ברף המתבקש על ידה. בדבריו, כי סביב עימות או סכסוך, או סיבה אחרת אשר אינה ברורה די צורכה, החליט נאשם 1 להגיע לאתר בניה שם עבד המתלונן, כאשר מסכת איומים החלה ביום 30.4.06, מסכת אליה הצטרפו הנאשמים האחרים.

אותה מסכת איומים הלכה והתגברה לה גם ב-2.5.06, כאשר אירועי השיא ביום 4.5.06, עת הגיעו לאתר הבניה שלושת הנאשמים. אלה, חבלו חבלות קשות במתלונן. חבלות אשר הסתיימו בפגיעות קשות, כמצויין (וראה סעיף 5ט לכתב האישום).

ציין תובע מלומד דרכם של הנאשמים, לא רק במכות אלא במגעים קשים נוספים. באיומים, בחזרה לדרך רעה. הכל, כמופיע בסעיפים 6 - 8 לעובדות כתב האישום.

הגיש תובע מלומד פסיקה וביקש לאבחנה מתוך ונסיבות פסיקה חמורות יותר מהמקרה דכאן (ת/ע/4), בין תרצי לומר הנזק אשר נגרם במקרים האחרים, או עבר פלילי כבד יותר.

בכפוף לכך, יש לראות הפסיקה ולהקיש ממנה, אף אם לא באותה חומרה עונשית.

נאשם 1 - יליד 1984, הצעיר ביותר אך חלקו רב ביותר. הורשע הוא לאחרונה בביצוע עבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים ב-2003. ובשנת 2005 הועמד לדין בגין עבירות רכוש, בעטיים נידון לאחרונה לשלושה חודשי מאסר בפועל, ומרצה הוא היום עונש של שלושה חודשי מאסר.

לנאשם מס' 2 - שתי הרשעות קודמות, עבודות שירות שלא ביצע - הופקע הפקעה מינהלית, והיה הוא אסיר באותו תיק. לחובתו הרשעה נוספת (ראה פירוט שם).

בדברי תובע מלומד כי אף ובסמכות בית המשפט לקבוע תקופות מאסר אשר תרוצנה בחופף אחת לשניה - הרי אין נהוג לעשות כך ואין נהוג לנכות ימים של מעצר בגין תיק אחר ממאסר שבית משפט מטיל כעת אלא רק ימי מעצר, אם כי הכל לשיקול דעת בית משפט ( וראה ת/ע/5).

בדברי תובע מלומד כי אין הוא חולק על דברי השייח ואין לומר כי הנאשמים ביצעו הנאשמים אך ורק דברים רעים בחייהם וכי המעשים אשר ביצעו בתיק דכאן מאפיינים את דרכם. אולם, אף אם יש פיצוי כגמול מסויים בהיבט הכספי המיידי אין להתעלם מהנזקים הקשים אשר קרו למתלונן.

סוף דבר בבקשת תובע מלומד לכבד הסדר הטיעון וברף המתבקש על ידי תביעה.