גזר דין בתיק פ 40135/06

הנאשמת הורשעה, על פי הודייתה ובמסגרת של הסדר טיעון, בביצוע עבירת הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

נסיבות ביצוע העבירה בתמצית הן אלו: הנאשמת והמתלונן היו בני זוג במשך תקופה של כשנתיים וחצי, והתגוררה יחד עמו בדירתו המצויה במבנה תעשייתי באזור התעשיה  סגולה (להלן: הדירה). בין הנאשמת למתלונן נתגלע סכסוך בעקבותיו סירב המתלונן לאפשר לנאשמת להיכנס לדירה. ביום 29.4.2006, ועל רקע סירובו האמור הציתה הנאשמת וילון שכיסה את חלון הדירה ביודעה, כי המתלונן שוהה בדירה, והסתלקה מן המקום.

האש שאחזה בוילון התפשטה לתוך הדירה, כילתה את תכולתה וגרמה נזק כבד למבנה. כמו כן, גרמה לפציעתו של המתלונן מכוויות בדרגה שניה, בכתפו ובגבו. כך גם נפגע אחד מכלביו של המתלונן.

ההסדר

על פי ההסדר שהושג בין הנאשמת ובא כוחה לבין המאשימה, תודה ותורשע הנאשמת בעבירת הצתה כמיוחס לה לעיל, באשר לעונש התביעה תטען להטלת עונש מאסר לתקופה של 18 חודשים לריצוי בפועל ומאסר על תנאי, כשמנגד, תישמר לבא כוח הנאשמת הזכות לטעון לעונש של 6 חודשי מאסר בלבד.

לציין כי הנאשמת נמצאת במעצר עד לתום ההליכים החל ביום 29.4.2006 - יום ביצוע העבירה - ועד לעצם היום הזה.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה ביקשה לכבד את הסדר הטיעון על הרף העליון שבו, ולדון את הנאשמת למאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים, בהתחשב בנימוקי החומרא הבאים: חומרת העבירה שבביצועה הורשעה, עבירת הצתה שכתוצאה ממנה נפצע אדם כאשר אך בנס לא הסתיים האירוע בתוצאה חמורה בהרבה. כמו כן,  נגרם נזק בלתי ניתן לפיצוי לרכושו של המתלונן - מבנה דירתו ותכולתה.

הנאשמת נעדרת כל מקורות פרנסה, ואין בידה כל אפשרות לפצות המתלונן על נזקיו.

הנאשמת עשתה את שעשתה ביודעה, כי המתלונן נמצא בתוך דירתו, ולאחר ההצתה פנתה לדרכה ולא חשבה ולו לרגע לשוב ולבדוק את תוצאות מעשיה, שבעקבותיהם נפצע כאמור המתלונן.

באשר למצבה הנפשי הבעייתי של הנאשמת, היותה סובלת מפיגור שכלי קל ובעלת הפרעה אישיותית גבולית, המכורה לאלכוהול, שחוותה מערכת יחסים קשה ואלימה עם המתלונן, ציינה ב"כ המאשימה, כי נסיבות אלו היו מול עיני המאשימה והתחשבה בהם בעת שנקשר הסדר הטיעון עם הנאשמת, וכפי שהוצג כאן. כך שאין מקום לזכותה בהקלה נוספת בענישה מעבר למה שהושג עמה בהסדר האמור.

ב"כ הנאשמת ביקש להסתפק בתקופת מעצרה של הנאשמת. הנאשמת מצויה במעצר מאז 29.4.2006 ועד להיום - כתקופת מאסר ולא להוסיף על כך ענישה נוספת בהתחשב בנסיבות הבאות:

הנאשמת לוקה בפיגור שכלי קל, פיגורה האמור לא הפריע לתפקודה התקין עד להתאלמנותה לפני מספר שנים מבעלה, שאז חלה החמרה במצבה הנפשי, והכל על רקע מערכת יחסיה עם המתלונן, ושתיית אלכוהול. במשך תקופת חייה עם המתלונן חוותה מידיו מעשי אלימות, כאשר בגינם הוגשו על ידה מספר תלונות נגדו.

לנאשמת ילדים מנישואיה, חלקם בוגרים, שאינם בקשר עמה, והקטינים שביניהם מצויים במשפחות אומנה גם הם אינם בקשר עמה. למעשה, מאז מעצרה אין איש מתעניין בגורלה ולא ניתן היה ליצור קשר עם מי מבני משפחתה. בשל מצבה האמור לא ניתן היה גם להורות על חלופת מעצר במוסד גמילה מאלכוהול וזאת בהיעדר קרוב משפחה שיכול לערוב לה.

זאת ועוד. ציין בא כוחה כי עובר למעצרה ובמהלכו ניסתה הנאשמת לפגוע בעצמה, וימיה במעצר עוברים עליה כשהיא מכונסת בעצמה, מטופלת בכדורי הרגעה, מנותקת מסביבתה, כאשר בעיניה, עדיף סבלה עם המתלונן שבו פגעה על פני המשך מעצרה.

ה ע ו נ ש

עבירת ההצתה לכשעצמה, הינה עבירה חמורה, שהמחוקק קבע בצדה עונשה מקסימלי של 15שנות מאסר. משנה חומרה למעשה העבירה כאמור, כאשר נזק כבד נגרם לרכוש, ומקל וחומר פגיעה בגוף.

בענייננו, וכפי שצוין בעובדות כתב האישום, שבו הודתה הנאשמת, נתקיימו שתי נסיבות החומרא שלעיל.

גם אם תאמר לא נתכוונה הנאשמת לפגוע במתלונן ולגרום לו לנזק, עשיית מעשיה, תוך שיוויון נפש ואדישות לגרימת התוצאה כשהיא מודעת לעובדת שהייתו של המתלונן בדירה בעת שהציתה את וילון הדירה, והסתלקותה מן המקום מבלי להתענין מה עלה בגורלו של המתלונן, מהווים נסיבת חומרה שאין להתעלם ממנה.

אלמלא נסיבות חייה הקשות, מצבה הנפשי הבעייתי כמתואר לעיל, ראוי היה למצות הדין עם הנאשמת, אף מעבר למה שהוצג כרף העליון בהסדר הטיעון. כך, שבעיקרון עמדתה של ב"כ המאשימה לעונש הינה מאוזנת.

לאחר ששקלתי במכלול נסיבות החומרא והקולא, כפי שאלו פורטו לעיל, לא מצאתי לאמץ את הצעתו של ב"כ הנאשמת באשר לעונש.

לטעמי, הסתפקות בתקופת מעצרה של הנאשמת כעונש, עלולה להתפרש כהעברת מסר שעלול להיות מובן שלא כהלכה על ידי הנאשמת, שחרף מצבה הנפשי הבעייתי, היא יודעת להבחין בין טוב לרע, ויודעת הפסול שבמעשיה, וראוי כי תבין שמעשיה לא יעברו לסדר היום בענישה מקלה מאד. כך ראוי לשמור אפוא על מידה מסוימת של הרתעה בענישה שתוטל עליה - והכל במידה מדודה ובהתחשב באותו מצב נפשי בעייתי, ממנו סובלת הנאשמת.