גזר דין בתיק פ 40122/06

מעשי הנאשם והרשעתו

בלילה של 10.4.06 בשעה 02.50 לערך, נהג הנאשם בכביש מס' 2 מדרום לצפון, ברכב שנגנב מבעליו ביום 4.3.06 ולוחיות הרישוי שלו הוחלפו באלה של רכב אחר, שנגנבו ביום 5.4.06.

ברכב האמור הוביל הנאשם, עבור אחר, טיל לאו, תמ"ק מסוג קלשניקוב, מחסנית ובה 27 כדורים, שני ג'ריקנים ובתוכם חומר דליק, מצת, שלושה זוגות כפפות ושלושה כובעי גרב.

כאשר הגיע הנאשם לקרבת מחסום משטרתי שהוקם מצפון לצומת כפר שמריהו ולאחר שהבחין בו, החל בנסיעה לאחור במהירות, תוך שהוא פוגע ברכבו במעקה בטיחות. לאחר מכן ביצע פניית פרסה באותו מסלול בו נסע, ונהג במהירות, כנגד כיוון התנועה, תוך סיכון עוברי דרך אחרים. בהגיעו לצומת כפר שמריהו, פנה ליישוב , נטש את הרכב, השליך את המפתחות ונמלט מן המקום.

הנאשם הודה במיוחס לו והורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נשיאת נשק והובלתו, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג סיפא לחוק ומעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(1) לחוק.

פרטי ההסדר והראיות לעונש

הצדדים הגיעו לכלל הסכמה, לפיה תעתור התביעה לענישה של מאסר בפועל של 5 שנים ואילו ההגנה תוכל להציע ענישת מאסר כחפצה. שני הצדדים הסכימו להציע הטלת מאסר מותנה, לפי שיקול דעת בית המשפט ופסילת רשיון הנהיגה של הנאשם למשך 6 חודשים מיום שחרורו מהמאסר.

ב"כ התביעה הגיש ר"פ של הנאשם, יליד 1982, שעל פיו הורשע, מאז שנת 1999, בעבירות אחדות שעיקרן עבירות רכוש ברכב ועבירות סם לצריכה עצמית, שבחלקן חוייב במבחן בלא הרשעה. לא נגזר עליו, עד כה, מאסר בפועל.

מטעם הנאשם העידה אמו. בעדות מרגשת סיפרה על קורות חייו ועל קשיי המשפחה ובמיוחד של הנאשם, מאז נרצח אביו. המשפחה כולה התפוררה והנאשם עזב את לימודיו והידרדר לסמים. הוא נישא בגיל צעיר ולזוג נולד בן. הוא איננו רע, אמרה האם בדמעות, וביקשה לחוס עליו ולא להחמיר בעונשו.

טעוני הצדדים

ב"כ התביעה הדגיש את השיקולים לחומרה שבמעשי הנאשם ובמיוחד את זאת שהוביל ברכב כלי נשק התקפיים, אשר יחד עם יתר הפריטים שהיו ברכב, מלמדים על כך שהמעשה נועד לביצוע פיגוע פלילי.

הוא היפנה לפסיקה בהקשרים דומים, לרבות לגזר דינו של חברי, כב' השופט ג'ורג' קרא ב-ת"פ (ת"א) 40225/05 מדינת ישראל נ' טולידו (לא פורסם) שגזר 5 שנות מאסר בפועל על הנאשם, שהורשע בהחזקת שתי לבנות חבלה, אשר הותקנו כמטען חבלה מוכן להפעלה.

התובע עמד על נסיונות חיסול לאחרונה, בעולם העברייני הגועש  ובמיוחד באמצעות טילי לאו. אנו בעידן, ציין התובע, בו העבריינות עלתה רף בתעוזה שלה ובנגישות לכלי נשק חמורים.

גם בהתנהגותו של הנאשם, לאחר שגילה את מחסום המשטרה, היו סיכונים וזה למרות העובדה, כי הודה, כבר במקום, לאחר שנמלט מן הרכב, אך שב אל השוטרים, בזה שהנשק הובל על ידו.

5 שנות מאסר הן לטעמו של התובע עונש מתון, בהתחשב בנסיבות ועל כן עתר לקבל את הצעתו לענישה, לרבות מאסר מותנה ופסילת רשיון נהיגה מוסכמת.

ב"כ הנאשם עמדו על כך שהנאשם, שהביע חרטה מיידית, הוביל את האמל"ח בעבור אחר. הוא הודה, בדבר עוד במקום והתנהגות כזו אינה תואמת נורמות עברייניות. הוא חשף את זאת שעשה את מעשהו תמורת 5,000 ש"ח, הצביע על המקום בו השליך את מפתחות הרכב ואף הודה בבעלות על הפלאפון שנמצא ברכב. להודייה ולחרטה המיידית, יש, כך ב"כ הנאשם, משום משקל ממשי. לבד מנטילת האחריות הודה הנאשם גם בבית המשפט ומנע את הצורך בניהול משפט בהוכחות.

על פי הפסיקה שהציגו ב"כ הנאשם, גזרו בתי המשפט, עד כה, ענישה פחותה בהרבה, מזו המתבקשת על ידי התביעה, בנסיבות דומות של ביצוע עבירות בנשק, כולל הובלת טיל לאו. בהתאם לכך הפנו לפסיקה, כולל לגזר דין משנת 1994 של בית משפט השלום ברמלה וכן לגזר דינו של כב' השופט ר' סוקול ב-ת"פ (חיפה) 4048/05 מדינת ישראל נ' תורג'מן   ואח' (לא פורסם), במסגרת הסדר טיעון, שם הטיל 30 חודשי מאסר בפועל על כל אחד מן הנאשמים. נאשם 1 הורשע בעבירת נשק הנוגעת להנחת טיל לאו בחורשה ליד פרדס חנה ונאשם 2 הורשע בהריגה והפרת הוראה חוקית בכך שנהג ברכב בו נמלטו השניים ופגע, אגב כך, ברכב שנקלע לדרכם והביא להריגתה של נהגת הרכב. עוד הפנו לגזר דינו של כב' השופט צ' גורפינקל ב-ת"פ (ת"א) 40022/06 מדינת ישראל נ' אלעביד ואח' , שם הטיל בהסדר טיעון, על שניים שהובילו טיל לאו ברכבם ונמלטו מן המשטרה בצורה פרועה, 40 חודשי מאסר בפועל על נאשם 1 ו- 30 חודשי מאסר בפועל על נאשם 2.

ב"כ הנאשם הדגישו את נסיבותיו האישיות ואת מצבו הקשה . עונש מתון, שלא יעלה על 30 חודשי מאסר,  ציינו, ישרת את מטרות הענישה ויאפשר לנאשם לצאת מן הכלא ולהתחיל בדרך חיים אחרת.

הנאשם עצמו עמד על מצוקת המעצר, הביע חרטה והבטיח, כי לעולם לא יהיה דבר שכזה שוב.

שיקולי הענישה

אין-ספק בחומרת המעשים שביצע הנאשם ובמיוחד כך, באשר לסיכונים שהיו צפויים מהם. פיגוע פלילי הוא, אכן הביטוי הנכון באשר להערכת המעשה שהיה צפוי, על בסיס השימוש בכלי הנשק שהוביל. אי-אפשר להתעלם גם מהתנהגותו המיידית, שהיה בה משום סיכון אחרים, כאשר הגיע לקירבת המחסום, הגם שמותר לומר, כי מייד לאחר מכן, כיפר על כך בהתייצבותו בפני השוטרים, בהודייתו בכך שנהג ברכב ובחשיפת פרטים אודות מעורבותו במעשים.

הרבה נאמר, בשנים האחרונות, על מה שכינה התובע כעליית מדרגה בהתנהגות העולם העברייני הגועש, שאיננו בוחל בשום אמצעי, כולל שימוש בנשק כבד, יחסית, כדוגמת הרקטה, הקרויה טיל מסוג לאו, להשגת מטרותיו. וכבר היו דברים מעולם. כבר נפלו קורבנות תמימים, שנקלעו, באקראי, לזירת ארוע כזה, בעין הסערה של מאבקי העבריינים, בינם לבין עצמם.

על הצורך לענוש ביד קשה עבריינים כאלה, אין חולק. אלא שלמגינת הלב, דרכן של הרשויות להעמדתם לדין של אלה, איננה סלולה. לאמיתו של דבר, זו דרך חתחתים, מלאה מהמורות ומכשולים. לא מצינו, כמעט,  לוויתן בתחום זה, שנתן את הדין על מעשיו. בדרך כלל, מי שעומד למשפט, הוא מי שנלכד בכף, כדוגמת הנאשם הזה. ואף כאן אין חולק, ידו של הנאשם איננה רבה, אלא בהובלת האמצעים בלבד ובעבור אדם אחר. אולם גם בנסיבות כאלה לא פג הצורך בענישה ממשית ומכבידה.