גזר דין בתיק פ 40120/07

ביום 4.7.07 הודה הנאשם בעובדות המנויות בכתב האישום, בארבעת האישומים, והורשע על פי הודאתו.

בית המשפט,באותה ישיבה,ביקש משרות המבחן ליתן תסקיר בעניינו של הנאשם לגבי האפשרות להכניסו לגמילה במסגרת מאסר, בהיותו טעון הגנה.

כי כן, ביום 2.9.07, נשמעו טיעונים לעונשו של הנאשם, כאשר שני הצדדים טוענים בצורה ברורה ורהוטה.

התובע המלומד הגיש הרשעות קודמות רבות של הנאשם (ת/ע/1), כמו גם מאסרים על תנאי ת/ע/2, ת/ע/3.

והסניגור המלומד הגיש תיעוד נ/ע/1, נ/ע/2, באשר למצבו של הנאשם מיד עם שחרורו ממאסרו האחרון, ב"תקופת ביניים" עובר למעשיו בכתב האישום שכאן.

התובע המלומד לא חסך מילותיו מרוע מעשיו של הנאשם.

הוא, אשר מאסרים על תנאי על גבו, הרשעות רבות לו, מהין ומבצע מעשים שכאלה בארבעה אישומים, בפרק זמן קצר, מיד לאחר שחרורו ממאסרו האחרון.

בטענתו של תובע מלומד ובבקשתו להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך; בהביאו פסיקה לתמיכת דבריו ובלומדו גזירה שווה מענישה על מעשה אחד בנפקות במספר מעשים חוזרים, ולאור עברו של הנאשם. (ראה פסיקה מצורפת).

הסניגור המלומד, ביקש להקל עם הנאשם לאור חייו, אישיותו הכל כמתגלה בתסקיר שרות מבחן. מסר, כי כטענתו, המעשים אינם ברף הקיצוני של האלימות; ביקש הוא לראות כי הנאשם עשה לאחר שחרורו מאמץ לטפל בבעיות ההתמכרות, אולם נפגע בתאונת דרכים והתקשה לנסוע ולקבל טיפול בחדרה. לוקח הנאשם אחריות על ביצוע מעשיו ומעוניין במסגרת המאסר לקבל טיפול לגמילה. (וראה פסיקה).

הנאשם עצמו, בסיפא יום, מסר כי השתחרר לאחר מאסר של 28 חודש, ללא כסף, כאשר מכור הוא לסמים קשים. "נכנסתי לסניף דואר על מנת לממן את השהות שלי בחוץ ... ראיתי את השחור והעדפתי לחזור לכלא".

ויאמר:

פגע רע הוא הנאשם. אכן, סובל הוא מבעית התמכרות לסמים, בעיה קשה, כזו הרובצת עליו זה שנים.

עיון בגליון הרשעותיו הקודמות מראה דרך גלגוליו, במשך שנים לא מעט, מעבירה לעבירה, מעבירות רכוש, עבירות סם, עבירת שוד, תקיפה, והיום - בעליית מדרגה של שני מעשי שוד, נסיון למעשה שוד, הכל כמנוי.

התלות בסם, הנזקקות לסם, אינה יכולה לבוא כטענת הגנה (במגבלות הדין) או כסיבה להקלה בעונש; טענתו של הנאשם מפי סניגורו המלומד כי המעשים לא לוו באלימות - צריכה להדחות.

אף כי אלימות פיזית ופעולה בכח כלפי הפקידות בבנק לא נצפתה ולא הייתה - הרי עצם הפעולה, הדרישה, כאשר באישום השני מחזיק הנאשם במה הנחזה להיות אקדח. ובאישום הראשון והשלישי גורם הוא לפחד ולבהלה אצל מי העומד מולו - דיה כדי חומרא.

אכן, לשאלת מסוכנותו של אדם - יכולה להיות נפקות לשאלת הפעלת הכוח או אי הפעלתו לעניין מעצרו. אולם, דרכו של הנאשם כאן - היתה ללכת מבנק אחד לשני, בנק דואר, בשעות בוקר, בגישה לעובדת אשנב, כאשר באישום השני, החמור, הניח הוא על הדלפק את האקדח כאשר קנהו מכוון לעבר העובדת, באותו איום, כי תיתן לו הכסף וכך לא תפגע. ובאישום הראשון, בהנחת שקית ניילון על הדלפק מול העובדת, באמירה כי "זהו שוד" ובאישום השלישי, בהכנסת ידו של הנאשם לתוך האשנב ובדבריו שם.

גם האישום הרביעי מראה על אותה התנהגות, זו המחפשת לה שלל ומשתמשת בכוח; באותה שבירה של ויטרינה, דוכן בקניון דיזינגוף סנטר בתל אביב; בלקיחת רכוש, בגרימת נזק, בעבירת הגניבה.

צריך הנאשם אכן להענש בגין מעשיו . ואכן, צריך הוא לקבל טיפול, אם ימצא מתאים לכך, במסגרת המאסר.

ודוק: