גזר דין בתיק פ 40113/05

כתב-האישום הוגש כנגד חמישה נאשמים, כאשר משפטם של נאשמים 1,2 ו-5 הסתיים כבר.

המתלונן עבד כקבלן ניקיון, והעסיק את נאשם 1 כקבלן משנה בעבודות ניקיון.

נאשמת 2 הייתה חברתו של נאשם 1, ונאשמים 3 ו-4 היו עובדיו.

בחודש אפריל 2005 היה המתלונן חייב סך של 15,000 ש"ח לנאשם 1 ולעובדיו, ולאחר שלא שילם את חובו, הקימו עובדיו של הנאשם מהומה, ומשטרת ישראל הוזעקה למקום.

ביום 15.4.05 הגיעו הנאשמים לבית אבות שם עבד המתלונן ונאשם 1 ביקש ממנו במרמה, כי יסיע ברכבו את הנאשמים.

במהלך הנסיעה הורה נאשם 1 למתלונן לעצור בצד הדרך, הנאשמים 1,3 ו-4 משכו את המתלונן בכוח ממושב הנהג למושב האחורי, נאשם 1 התיישב בכיסא הנהג, הנאשמת 2 ישבה לידו וכולם נסעו למחנה הפליטים שועאפט.

נאשם 1 נטל מהמתלונן את מכשיר הטלפון הנייד שלו כדי למנוע ממנו להזעיק עזרה, העבירו לנאשם 4, אשר מסר אותו לידי נאשמת 2.

בסמוך למחנה הפליטים המתין רכב שבו היה נאשם 5 והעביר את המתלונן יחד עם נאשמים 3 ו-4 לביתו של נאשם 1 במחנה הפליטים.

נאשם 1 ירד מהרכב ונסע עם נאשמת 2 ברכבו של המתלונן.

נאשמים 3 ו-4 הסירו את משקפי הראייה של המתלונן כדי למנוע ממנו לראות את הדרך עד שהגיעו לביתו של נאשם 1.

בהגיעם לבית, איימו נאשמים 1 ו-5 על המתלונן בכוונה להפחידו כדי שישלם סכום של 30,000 ש"ח. נאשם 5 סטר למתלונן כדי לאלצו למסור לו את כרטיס האשראי שלו, ונאשם 1 גנב כסף מכיסו של המתלונן.

כעבור חצי שעה העבירו הנאשמים 1 ו-4 וכן אנשים נוספים את המתלונן כשעיניו מכוסות למערה באזור מחנה הפליטים.

בגין אירועים אלה, הודה הנאשם 3 בעבירה של חטיפה לשם סחיטה או איום, לפי סעיף 372 לחוק העונשין, והורשע עפ"י הודאתו, ונאשם 4 הורשע עפ"י הודאתו בעבירה זו, וכן בעבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין.

כל הנאשמים למעט נאשם 5 הודו באשמה ונאשם 5 הורשע לאחר שמיעת ראיות.

מאחר ונאשם 1 היה הרוח החיה בפרשה  הוטל עליו עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, ו-18 חודשי מאסר על תנאי.

הנאשם 5 שלא היה שותף בחלק הראשון של הפרשה של חטיפת המתלוננת, אלא הצטרף לאחר שהמתלונן והנאשמים הגיעו למחנה הפליטים, נדון לעונש של 20 חודשי מאסר בפועל, ו-18 חודשי מאסר על תנאי.

נאשמת 2 לא הורשעה בעבירות כמו יתר הנאשמים, אלא בעבירה של סיוע לחטיפה בלבד, ומאחר וחלקה בפרשה היה קטן, האירוע היה מתרחש גם ללא נוכחותה, היא הייתה בת 19 בלבד כאשר ילדה בת מחוץ לנישואין ומסרה אותה לאימוץ, ונדונה לשנת מאסר, מחציתה לריצוי בפועל בעבודות שירות, והמחצית השנייה על תנאי.

התביעה סבורה שחלקם של נאשמים 3 ו-4 גדול בהרבה מזה של נאשמת 2, ואילו הסנגורים של נאשמים אלה סבורים שדינם זהה לזה של נאשמת 2.

יש להדגיש כי העונש הקבוע לצד העבירה שבה הורשעו הנאשמים, הוא 20 שנות מאסר.