גזר דין בתיק פ 40083/08

הנאשם הורשע על פי הודייתו ובמסגרת הסדר טיעון בינו לבין המאשימה, בביצוע עבירה של ייצור וסחר בנשק, בניגוד לסעיף 144(ב2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בכך שמכר לסוכן משטרתי מטען חבלה מוכן להפעלה, תמורת הסך של 7,500 ש"ח.

על פי ההסדר, תטען המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 36 חודשים, מאסר על תנאי וקנס כספי, כאשר ההגנה תוכל לטעון לכל עונש אחר.

ב"כ המאשימה ביקשה לכבד את הסדר הטיעון על הרף הגבוה שבו, קרי: להטיל את מלוא תקופת המאסר לריצוי בפועל שבעתירתה ובנוסף, להטיל על הנאשם קנס כספי משהעבירה בוצעה לשם בצע כסף.

ב"כ המאשימה נימקה את עמדתה כך:

א)         חומרת העבירה - מכירת נשק התקפי מטבעו, לבנת חבלה - תמורת בצע כסף, כאשר הרווח הכספי הוא שעמד לנגד עיני הנאשם, תוך הפגנת חוסר אכפתיות לתוצאות החמורות העלולות לנבוע ממעשהו, ושימוש באותו נשק.

ב)         נסיבות ביצוע העבירה מלמדות על תיחכומו של הנאשם, כאשר זו בוצעה באמצעות שיחות טלפוניות וללא כל מפגש פנים אל פנים, לרבות מסירת הנשק וקבלת תמורתו.

ג)          על אף שעולה מעורבותם של גורמים נוספים בביצוע העבירה, הנאשם הוא זה שמצוי בלב העשייה העבריינית, אשר 'בזכותו' יוצאת עסקת מכירת הנשק אל הפועל.

ד)         עברו של הנאשם, אף שאינו כולל עבירות או מ"ת מאותו סוג, אינו קל. כך ציינה לחומרה העובדה שהנאשם ביצע העבירה כאן, תוך כדי ביצוען של עבודות שירות מתיק אחר.

ה)         מכלול נסיבות החומרא וכפי שפורטו לעיל, כמו גם נסיבות הקולא שנבעו מהודייתו, החסכון בזמן שיפוטי וחסכון בעדות הסוכן המשטרתי, גילו הצעיר של הנאשם והיות מאסר זה מאסרו הראשון, גולמו לכדי העמדה שהוצגה מטעמה בהסדר הטיעון, כך שאין מקום יותר ללכת לקראת הנאשם בענישה.

ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בענישה קלה הרבה יותר מזו שהוצגה על ידי ב"כ המאשימה,

כשלטעמו, נתקיימו בעניינו של הנאשם  נסיבות המצדיקות זאת, וכפי שיפורט להלן:

א)         נסיבות ביצוע העסקה והוצאתה אל הפועל, מצביעות כי הנאשם אינו שקוע עד צוואר בעשייה העבריינית, ומצא עצמו 'נשאב' לביצוע כאן על רקע היכרותו הקודמת עם הסוכן המשטרתי, שהינו עבריין בעצמו, שהיה חברו של הנאשם, שחזר ופנה שוב ושוב אל הנאשם ודחק בו לבצע העסקה, והנאשם שחשש כי יוצג כלפי אחרים כמי ש'אינו גבר', ביצע בסופו של יום את העסקה לאחר תקופה של כ-4 חודשים מאז פנייתו הראשונית של הסוכן אליו.

ב)         העובדה שקיומם של גורמים נוספים בהוצאתה אל הפועל של עסקת מכירת הנשק, אינה במחלוקת, מלמדת על כך כי הנאשם לא היה לב לבה של העסקה, ו"נשאב" לתוכה כאמור, בנסיבות שפורטו לעיל.

ג)          הודייתו של הנאשם, על המשתמע ממנה, מחרטה וחסכון בזמנו של בית המשפט, מקבלת משנה חשיבות משמייתרת היא את שמיעת עדותו של הסוכן המשטרתי, שנתון באחרונה בחרדה לאור ניסיון לפגוע בו.

ד)         גילו הצעיר של הנאשם והעובדה שאין בעברו הרשעות מאותו סוג, הוסף לכך את חרטתו של הנאשם כעולה ממכתבו שהופנה לבית המשפט, והירתמותה של משפחתו התומכת לשקמו, לאחר מאסרו על מנת להחזירו למסלול חיים תקינים.

בשל כל השיקולים שמנה, ביקש ב"כ הנאשם שהעונש שיוטל על הנאשם לא יחרוג מ- 12 חודשי

מאסר.

ה ע ו נ ש

מצאתי לכבד את הסדר הטיעון שבין הצדדים, בסטיית מה מן הרף העליון שבו, לאחר שמצאתי כי

הוא עומד במתחם הסבירות, וכמתחייב מפסיקת בית המשפט העליון ב-ע"פ 1958/98 פלוני נ'