גזר דין בתיק פ 4004/05

1.         הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בפריצה לבנין שאינו דירה ובצוע גניבה (שלוש עבירות), בהיזק לרכוש במזיד, בפריצה לדירה בכוונה לגנוב (שתי עבירות) ובגניבה (שתי עבירות), עבירות לפי סעיפים 407 (ב), 452, 406 (ב) ו - 384 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן - " חוק העונשין"). כן הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן בהפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

2.         עבירות הרכוש שביצעה הנאשמת כללו פריצה למשרדי עמותה באמצעות מכשיר מתכתי וגניבת כספי תרומות, פריצות לחנות ולדירות כולל למשרד רב העיר בני ברק וגניבת ארנקים, כספים, שיקים וכרטיסי אשראי.

3.         אשר להפרת הוראה חוקית - הנאשמת שוחררה ממעצר לקהילה טיפולית סגורה לגמילה מסמים ב - 5.3.05. כבר ביום 5.5.05 עזבה הנאשמת את הקהילה על דעת עצמה ונעצרה רק לאחר שאותרה באקראי ב - 26.6.05 מנסה לפתוח חלון של אטליז, נמלטה, נרדפה  ונתפסה על ידי שוטרים מתחבאת מתחת לרכב.

עד כאן כתבי האישום וההרשעות.

4.         הנאשמת, ילידת 1964, גרושה ואם ל - 3 ילדים, מהם אחד משרת בצה"ל והאחרים בני 16 ו - 17, מכורה לסמים קשים שנים רבות ובעברה ניסיונות גמילה כושלים. הנאשמת ביצעה העבירות על רקע התמכרותה לסמים. לדברי הנאשמת עזבה את הקהילה על רקע רצונה לראות את אביה שנפטר לאחר מכן. הנאשמת חזרה לקהילה יום לאחר עזיבתה אך סורבה שכן לא היתה עוד "נקיה" מסמים (כך לדברי ב"כ הנאשמת).

5.         הנאשמת הודתה בכתבי האישום המצורפים לבקשתה וחסכה זמן שיפוטי. לנאשמת אין הרשעות קודמות וההליכים הנוכחיים (כולל המעצר) היוו הסתבכותה הראשונה עם החוק.

6.         לנאשמת נסיבות חיים קשות, כבר בגיל 12 הוצאה ממסגרת משפחתה למוסדות על רקע ניסיונות ניצול מיניים (מכתב אמה), יחסיה עם גרושה מורכבים, ילדיה (למעט הבן המשרת בצה"ל) נמצאים כעת בהשגחתו.

כל אלה משמשים לקולא.

7.         מאידך - עבירות הרכוש בוצעו תוך תקופה קצרה, בין החודשים יוני ודצמבר 2005, לעיתים בהפרשים של מספר ימים בין אחת לשניה; הנאשמת קיבלה מעין הזדמנות מבית המשפט כאשר נשלחה במהלך הליך מעצר עד תום ההליכים לגמילה בקהילה סגורה. פעם אחת לא שבה לקהילה בעקבות טיפול רפואי בבית חולים לאחר מכן פנתה מיוזמתה לקהילה ושהתה שם מיום 6.3.05 עד ליום 5.5.05. משהיה אחרונה זו הסתלקה על דעת עצמה. בכך לא רק הפרה את אמון בית המשפט אלא בעיקר העידה על עצמה כי סיכויי השיקום שלה בעתיד אינם מזהירים בלשון המעטה ולמעשה ייחשף הציבור למסוכנותה עם שחרורה.

8.         קשה היא מלאכת גזירת הדין. במסורת הפסיקה נקבעו כללים כלליים בדבר דרכי הענישה ומטרותיה, שעל השופט לשוקלם בבואו לגזור את הדין: אופייה של העבירה ונסיבותיה; עולמו של העבריין, עברו ועתידו; הצורך בהרתעתו של העבריין שהורשע ובהרתעתם של עבריינים בכוח; מידת התגמול וחובת השיקום; תיקון היחיד ותקנתה של החברה. שיקולים אלה מעצם מהותם וטיבם אין בהם אלא משום הכוונה כללית לשופט בעשותו במלאכת הענישה, ולעתים קרובות נוגדים הם זה לזה (ע"פ 91 / 1399 פד"י מ"ז (1) 177, 180). על שום הימנעות הנאשמת מלבקש תסקיר לעונש משירות המבחן קשה שבעתיים גזירת הדין במקרה זה.

9.         מן האמור לעיל עולה כי הנאשמת, על אף העדר הרשעות קודמות ועל אף גילה המבוגר יחסית מדורדרת שנים רבות לשימוש בסמים וגמילתה אינה נראית באופק. אמנם עבירות הרכוש בהן הורשעה הנאשמת (לרבות נסיבותיהן ונזקיהן) אינן מהחמורות במדרג ואולם הנאשמת אינה מצויה בראשית דרכה בחיים, גידול וחינוך ילדיה נעשה על ידה במהלך תקופת התמכרותה לסמים. הנאשמת לא השכילה להצביע על תקופת התנתקות כלשהי מהסמים בעבר. על כן מתחזקת המסקנה כי עם שחרור הנאשמת היא תשוב לבצע עבירות על מנת לממן רכישת הסמים. במצב כזה גובר האינטרס הציבורי בהרחקתה מהחברה ונסוג מפני העדר עברה הפלילי. ומזוית אחרת - מתן הזדמנות כפי בקשת הנאשמת, הזדמנות שאינה מלווה בסיכויי הפגת מסוכנות, יבוא בדרגה גבוהה של הסתברות על חשבון בטחון הציבור ורכושו. זאת אין להתיר. יש ראשית להרחיק את הנאשמת מהחברה ושנית להרתיעה מלשוב לסורה לאחר שחרורה. כולי תקווה כי בעתיד תמצא הנאשמת כוחות להיגמל משימושה בסמים ואזי יבוא תיקון לנאשמת, תיקון ממנו יצא אף הציבור נשכר.

10.       לפיכך מצאתי לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים:

(1)               מאסר בן 14 חודשים מהם 6 חודשים על תנאי כאשר התנאי הוא כי משך שנתיים משחרורה ממאסרה הנוכחי לא תעבור הנאשמת עבירות רכוש בהן הורשעה.

(2)               מאסר על תנאי בן 2 חודשים והתנאי הוא כי משך שנתיים משחרורה ממאסרה הנוכחי לא תעבור הנאשמת עבירה של הפרת הוראה חוקית.

(3)               מתקופת המאסר ינוכו 48 ימים בהם היתה הנאשמת עצורה במסגרת ההליכים בשני התיקים בהם הורשעה.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום 17 ביולי, 2005 במעמד הצדדים