גזר דין בתיק פ 3954/05

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בשתי עבירות של תקיפת אישתו ובאיומים עליה, לפי הסעיפים: 379 + 381(ב) ו- 192 לחוק העונשין.

לאחר הרשעתו ביקש הנאשם להפנותו לקבלת תסקיר שרות מבחן. לאור התרשמותי מהנאשם במהלך ניהול המשפט ותמונת יחסיו עם המתלוננת כפי שעלתה מהעדויות במשפט, ניתן היה לצפות מראש שהנאשם ידחה כל המלצה טיפולית שתוצע לו ע"י שרות המבחן, כפי שאכן קרה.

הנאשם היה נתון בפיקוח מעצר במשך חצי שנה ובהמשך הוזמן לשרות המבחן לקראת עריכת התסקיר הנוכחי. כמו כן נפגשה קצינת המבחן עם המתלוננת שדיווחה כי היא ממשיכה להתגורר עם ילדיה בנפרד מהנאשם ותהליך הגירושין טרם הסתיים.

התסקיר משקף את הקווים הבעייתיים באישיותו של הנאשם כפי שנחשפו במהלך המשפט: "...נוקשה בתפיסותיו, שתלטן ותוקפן, המרוכז בקשייו ובעמדותיו...נוטה לתפוס עצמו כקורבן גורמי הממסד השונים, כמו גם קורבן של אישתו. לתפיסתו מדובר בעלילה של אישתו כנגדו במסגרת הליך הגירושין". התסקיר מוסיף ואומר כי גישתו זו של הנאשם, באה לידי ביטוי גם ביחסו לשרות המבחן ולשירותי הרווחה המעורבים בפרשה. הנאשם דחה כאמור כל הצעה להשתלב במסגרות טיפוליות שהוצעו לו.

נתונים נוספים העולים מהתסקיר:

המתלוננת תיארה בפני שרות המבחן אלימות מילולית ורגשית מתמשכת מצד הנאשם בשנות נישואיהם, אך לא אלימות פיזית, עד לאירועים נשוא כתב האישום. הנאשם היצר צעדיה, יצר אווירה מאיימת ומגבילה והמתח גבר כשהמתלוננת הביעה רצונה להתגרש והוא לא היה מוכן להשלים עם החלטתה.

בני הזוג אינם נמצאים כיום בקשר ישיר.

בתקופה הרלוונטית לאירועים, הנאשם  היה שרוי במשבר אישי, פנה לפסיכיאטר ומקבל או קיבל, טיפול תרופתי.

שרות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בקבעו כי: "לאור תפיסותיו ועמדותיו הנוקשות...קשייו להכיר ולו באופן ראשוני, בבעייתיות שבהתנהלותו והתנהגותו ולאור הניסיונות לגייסו לטיפול אשר לא צלחו, אין אני רואים כל יעילות בהמשך הקשר עם שרותינו".

אולם על אף עמדתו, שרות המבחן סבור כי ניתן להסתפק בעונש מותנה בלבד וזאת בעיקר משום שעונש אחר: "עלול להעצים את תחושת התסכול והקורבנות אותם חווה (הנאשם-ר.ג) ולהפר האיזון הדק המתקיים כיום במערכת המשפחתית".

אני מסתייגת מגישה זו של שרות המבחן, לפיה בשל קווי האופי הנוקשים והבעייתיים של הנאשם, יש להימנע מעונש ממשי מחשש לתגובתו. אציין כי הנאשם עצמו לא היסס להפנות לביהמ"ש מסר דומה ולתלות את האחריות למערכת יחסיו עם משפחתו, בגזר הדין שיוטל עליו.

סירובו של הנאשם ליטול אחריות על מעשיו, להכיר בעוול ובמצוקה שגרם למתלוננת, וזאת בצד סירובו לקבלת טיפול, למעט נטילת תרופות, אינם בגדר נסיבות המצדיקות, לטעמי, את ההמלצה של שרות המבחן.

מטעם הנאשם העידו עדי אופי המתארים אותו כאדם חיובי, בעל ואב מסור.

כמו כן הגישה ההגנה אסופת מסמכים בנוגע לנאשם: חוות דעת חיוביות מצה"ל וממקום עבודתו הקודם כמרצה בקורס מחשבים, וכן מסמכים מהבורסה ליהלומים לפיהם לפני 8 שנים אושרה התמחותו שם.

בהקשר להתמחות זו נאמר בתסקיר, שבשעתו עבד הנאשם בבורסה עם אחיו, אך מזה שנים עובד באופן עצמאי כטכנאי מחשבים.

התביעה עותרת לעונש של מאסר בפועל שלא על דרך עבודת שירות.

ההגנה, מנגד, מבקשת שלא לכלול רכיב של מאסר בעונשו. הסנגור סבור כי מדובר במקרה חריג ויחיד מבחינת הנאשם. מעשיו, כך נטען, נבעו מהמשבר הקשה שחווה כתוצאה מפרוק המשפחה עקב החלטת המתלוננת. עמדת ההגנה לעונש נסמכת על האמור בתסקיר, כפי שפורט לעיל.

לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל, אני סבורה שיש להטיל על הנאשם עונש ממשי שיבטא כראוי את חומרת המעשים בהם הורשע, ובין היתר, האלימות הפיזית המתבטאת בקריעת בגדיה של המתלוננת ותקיפתה כמתואר בשני האישומים. הנאשם, במכלול מעשיו, הביא את המתלוננת למצב של פחד וחרדה שניכרו בה היטב גם בעת מסירת עדותה בביהמ"ש.

לזכות הנאשם יש לזקוף את עברו הפלילי הנקי ואת היותו אדם נורמטיבי בתחומים שונים בחייו.