גזר דין בתיק פ 3725/05

הנאשם הורשע לפי הודאתו בכתב האישום המקורי המתוקן וכן ביקש לצרף ת.פ 6908/05 שלום ת-א. בשני התיקים הורשע בעבירות כדלקמן:

- 5 עבירות של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א- 1981

- הטרדה באמצעות מתקן בזק, עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת תשמ"ב- 1982

- 2 עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק העונשין תשל"ז- 1977

העבירות נעברו כלפי גרושתו של הנאשם והן מתפרשות על פני כשנה.

הנאשם עקב אחרי המתלוננת בעת ששהתה מחוץ לביתה, הפתיע אותה במקומות ציבוריים, עקב אחריה מרחוק תוך שהוא מסתתר מעיניה ובין היתר כשהבחין שעלתה לרכב מסויים, נתלה עליו בעת נסיעתו. כמו כן הטריד אותה בטלפון.

הנאשם הינו יליד 1955, לחובתו שתי הרשעות שאין להתחשב בהן במקרה הנוכחי. ההודאה ניתנה במסגרת הסדר טיעון לפיו הצהירה התביעה כי אם תסקיר שרות מבחן שיתקבל אודות הנאשם, יהיה חיובי, התביעה תעתור למאסר מותנה ולקנס.

למרבה הצער חוות הדעת של שרות המבחן קובעת כי אין שינוי ביחסו האובססיבי של הנאשם כלפי גרושתו וכי הוא מהווה סיכון מבחינתה. התביעה, לאור האמור בתסקיר, עותרת למאסר בפועל.

וזו תמצית האמור בתסקירים:

בני הזוג סיפרו כי התגרשו לפני 10 שנים מסיבות כלכליות והמשיכו לחיות יחד ולקיים מערכת זוגית, עד שהמתלוננת החליטה על פרידה מהנאשם. היא דיווחה על תנודות קיצוניות ביחסו של הנאשם אליה, במהלך השנים, ועל אלימות מילולית ונפשית כלפיה מצדו. להערכת שרות המבחן, הרקע לעבירות, הקושי של הנאשם להתמודד עם החלטת האישה לסיים את הקשר הזוגי.

בתחילת הקשר עם שרות המבחן, הביע הנאשם נכונות לטיפול, שוחרר בהמלצתם לחלופת מעצר, אך בפועל חזר בו ואף חזר להתגורר עם המתלוננת בניגוד להוראת בימ"ש.

עניינו הובא לועדה להערכת מסוכנות באגף הרווחה, מסקנת הועדה היתה כי קיימת מסוכנות גבוהה ביותר לשלומה של האישה.

הומלץ לנאשם נוכח מצבו, לפנות לאבחון פסיכיאטרי, אך הוא סרב.

שרות המבחן מתרשם מהנאשם כי אינו מודע למצבו האישי והמשפטי.

שרות המבחן הפנה את הנאשם לראיון קבלה "בבית נועם", אולם נוכח העובדה כי הנאשם היה נתון במעצר בית, לא התקבל בבית נועם.

הנאשם, על פניו, משלים עם החלטת המתלוננת על פרוד, אך עדיין מתקשה לקבל ההחלטה ושרוי בדיכאון המגביר את הסכנה כלפי המתלוננת.

גם התסקיר השני מדווח על חוסר מעש מצד הנאשם לגבי מצבו ועל המשך הפרת תנאי מעצר הבית בכך שהמשיך להתגורר מרבית הזמן עם המתלוננת. בתקופה אחרונה עזב את ביתה ולא מקיים איתה כל קשר. שרות המבחן חוזר על החשש כי המתלוננת נתונה לסכנה ממשית.

בשני התסקירים, ההמלצה היתה להסיר מהנאשם את ההגבלות שהוטלו עליו, כדי שיוכל להתחיל טיפול בבית נועם. התביעה התנגדה להסרת המגבלות מחשש לשלומה של המתלוננת, שכן ברגע שיוסר הפיקוח, הנאשם יהיה חופשי לנפשו ללא כל פיקוח. עמדת התביעה מקובלת עלי. נוכח החשש הכבד לפגיעה במתלוננת, ויתר הנתונים העולים מהתסקירים ומהמעשים המתוארים בכתב האישום, לא ניתן לסמוך על הנאשם שלא ינצל לרעה את הסרת הפיקוח ממנו.

לשרות המבחן אין כל המלצה טיפולית לבד מבית נועם.