גזר דין בתיק פ 3194/04

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.

כתב האישום המתוקן מונה 4 אישומי משנה.

האישומים הראשון, השני והרביעי מתייחסים להצתת רכבם של מר פאיז חנא ומר חביב אבו חילו, עובדי המועצה המקומית בכפר רמה, כמבקר פנים וכיועץ משפטי, ביום 10.11.04, וכן הצתת מסעדת "המנגל" של טהא ומחמוד תיתי, ברח' החרושת בכרמיאל בתאריך 11.11.04, ובגין כך, הורשע הנאשם בעבירות הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

האישום השלישי מתייחס להשלכת רימון לעבר ביתו של חביב אבו חילו, בתאריך 19.11.04 בשעה 04.35, ואשר התפוצץ בגינת הבית.

בגין אישום זה, הורשע הנאשם בעבירות לפי סעיפים 144(א)(ב), 330, 452 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, קרי, החזקת נשק ונשיאתו ללא היתר חוקי, ניסיון לחבול בחומר נפיץ והיזק בזדון.

על פי הסדר הטיעון אליו הגיעו באי כח הצדדים, סוכם על מסגרת ענישה, ולפיה, המאשימה תעתור לעונש מאסר בפועל של 6 שנות מאסר ומאסר מותנה, ואילו ב"כ הנאשם יעתור ל- 5 שנות מאסר ומאסר מותנה.

כמו כן, הוסכם כי הנאשם יפצה את בעלי מסעדת "המנגל" בסך של 10,000 ש"ח.

ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש, הפנה לחומרת העבירות המיוחסות לנאשם, הן באשר לסכנה הטמונה בביצוע עבירות ההצתה והשלכת הרימון.

הוסיף וטען ב"כ המאשימה, כי העובדה שבמעשה הנאשם לא נפגע אדם, אינה מורידה מהחומרה והסכנה הכרוכה בעבירות הנ"ל.

באשר לבסיס להגעה להסדר, ציין ב"כ המאשימה, בעיות ראייתיות, אך יחד עם זאת, אין המסגרת העונשית עליה סוכם כדי חריגה ממתחם הענישה שבפסיקה.

ב"כ המאשימה  ביקש כי בית המשפט יאמץ את תיקרת המסגרת העונשית עליה סוכם, מאחר ולדבריו, אין בפנינו נסיבות לקולא, אשר יש בהן כדי להפחית מעונשו של הנאשם.

ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש, הפנה אף הוא לבעיות הראייתיות אשר הביאו את התביעה להגעה להסדר זה, להודאת הנאשם בפתח משפטו בכתב האישום המתוקן, קבלת אחריות למיוחס לו, כאשר לדבריו, הבעיות הראייתיות היו משמעותיות ביותר ויכולה היתה להיות להן השלכה לתוצאות ההליך הפלילי, אילו היו נשמעות ראיות בתיק זה.

כמו כן, התמקד ב"כ הנאשם בנסיבותיו האישיות, התייחס לגילו הצעיר, גיוסו לצבא ואשר לדבריו, נסיבות טרגיות  הביאו להדרדרות במצבו הנפשי, עד כדי סיום שירותו הצבאי, מוקדם מהרגיל.

ב"כ הנאשם לא הפחית מחומרתן של העבירות בהן הורשע הנאשם, אך יחד עם זאת, טען כי לא היה בזמן ביצוע העבירות כדי לסכן חיי אדם, כך באשר להצתת המסעדה בשעה 05.00 לפנות בוקר, וכי, לדבריו, לא היתה כוונה לפגוע בנפש, כמו גם באשר להשלכת הרימון אשר לדבריו "לא נזרק לעבר בית, אלא לעבר חצר שהיה ברור שלא יהיה שם מישהו, לא נגרם נזק כל מה שנגרם בור בעומק 20 ס"מ בגינה", כהגדרתו.

הנאשם עצמו בפנותו אל בית המשפט הביע חרטה על מעשיו והצטרף לדברי בא כוחו.

באי כח הצדדים הציגו לבית המשפט אסופת פסיקה, כאשר ב"כ המאשימה הפנה לפסק דין המחמיר בעבירות בהן הורשע הנאשם, וב"כ הנאשם הפנה לפסיקה המקלה עם נאשמים בעבירות אלה.

סביר להניח כי ניתן לאתר גזרי דין בעבירות אלה, לכאן ולכאן, ואולם, הלכה היא מלפני בית המשפט כי הענישה הינה עניין אינדיווידואלי, ובסופו של יום, בית המשפט יבחן את נסיבות המקרה שבפניו והנאשם שבפניו.

לא יכול להיות חולק כלל באשר לחומרת העבירות בהן הודה והורשע הנאשם.

בנסיבות העניין, אני סבור כי יש לאמץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו באי כח הצדדים באשר למסגרת העונשית אשר הונחה בפני בית המשפט.