גזר דין בתיק פ 3156/06

בישיבת 10.07.06 הודה הנאשם במיוחס, ולבקשתו מונה עו"ד תלוואי מהסנגוריה הציבורית לייצגו.

ב-9.11.06 הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר טיעון. הנאשם חזר על הודאתו והורשע (עמ' 10 לפרוטוקול). בהתאם להסדר,  נדחו הטיעונים לעונש והוזמן תסקיר משרות המבחן.

בתסקיר מיום 5.02.07 נדרש שירות המבחן, כמקובל, לנסיבותיו האישיות- המשפחתיות הנאשם, כמו גם להרשעתו הקודמת בעבירות דומות, בגינן הועמד בפיקוח, נשפט ונידון, בין היתר, למאסר על תנאי שבמהלכו עבר את העבירות שבתיק זה.

שירות המבחן קיבל טענת הנאשם שהעבירה בוצעה בהיותו שתוי. השירות הדגיש את ניקיונו העכשווי של הנאשם מסמים, ההפנמה שהפנים את חומרת העבירה ואת חרטתו הכנה.

בהתחשב באלו וכדי למנוע רגרסיה בתפקודו של הנאשם, ממליץ שירות המבחן להאריך את שנים עשר חודשי המאסר המותנה התלויים ועומדים נגדו.

עמדת התביעהבטיעוניה לעונש נדרשה התובעת, עו"ד ישרים, לחומרת העבירות במיוחד לנוכח הרשעותיו הקודמות של הנאשם כעולה מהגיליון במ/1 שהגישה, מה עוד שבוצעה חרף מאסר מותנה ממושך.

לגישת התובעת אין סיבה ממשית להארכת המאסר המותנה, היא ביקשה להפעילו במצטבר לעונש שייגזר על הנאשם בתיק זה.

עמדת ההגנה  באופן טבעי ביקש הסנגור, עו"ד תלוואי, לאמץ המלצת שירות המבחן ולהאריך המאסר המותנה. הוא ביקש להתחשב במשקלם המצטבר של א. ההודאה, ב. הזמן הרב שחלף מיום ביצוע העבירות, ג. השוואת ענשו של הנאשם בעונשו של האחר בהסתמך על עקרון אחידות העונשין. הסנגור בדעה שכמו האחר גם הנאשם ראוי להתחשבות, שכן הצליח להתנקות מצריכת סמים, כפי שמשקפות תוצאות דגימות שתן שנמצאו נקיות, והתמדתו בעבודה מסודרת. לדעת הסנגור, היענות לבקשת התביעה, דהיינו הפעלת המאסר המותנה, שמשמעה הטלת מאסר ממושך לריצוי בפועל היא תוצאה חמורה, שאיננה משרתת את האינטרס הציבורי, ואיננה מידתית.

לאחר ששמעתי הטיעונים, עיינתי בתסקיר ובאסמכתאות, שקלתי מכלול השיקולים, הגעתי למסקנות כדלקמן:

1.      הנאשם הורשע בפריצה לרכב וגניבה מתוכו. אלו עבירות נפוצות, שפגיעתן באזרחים שומרי חוק רעה וקשה. על בתי המשפט ליתן משקל של ממש במכלול שיקוליו בעת גזירת העונש, לתכלית החקיקתית להוציאה מהכוח אל הפועל ולתרום לצמצום עד כדי מיגור עבריינות רכוש. על מושכלות ידועות אלה חזר בית המשפט העליון לאחרונה בפסק דין מפי כב' השופט א' רובינשטיין בע"פ 315/07 מדינת ישראל נ' עומר הוואשלה (פורסם באתר המשפטי נבו), החלטה מיום 1.02.07:

" חובתנו ליתן יד להגנה על רכושם של אזרחים שומרי חוק, הנעורים בבוקר ומוצאים כי רכבם נגנב ... הוא הדין לפגיעה שבעבירות רכוש אחרות, כגון פריצה לבתים. בית משפט זה נדרש לא אחת לטראומה שבפגיעות רכוש מעין אלה, ולא מילתא זוטרתא היא כל עיקר (רוצה לומר: לא דבר של מה בכך - תוספת שלי - ד.ר-ש) ".

2. למרות שע"פ 315/07 הנ"ל דן בעונשיהם של עבריינים, שעברו מספר רב של עבירות רכוש, חלקן חמורות בהרבה, הרציונל הכללי, בהקשר להתייחסות המחויבת לעבירות רכוש תקף וישים גם למקרה שבפניי.
3. בעבר הורשע הנאשם פעמיים במספר עבירות רכוש מרביתן קשורות לרכב. בית המשפט נעתר לבקשותיו ואיפשר לו להיטיב דרכיו. למרות זאת, כ-10 חודשים לאחר שהושת עליו מאסר על תנאי שתוקפו לשלוש שנים, תוך שהוא נתון לפיקוח שירות מבחן, חזר הנאשם וביצע עבירות מאותו סוג. חומרת נסיבותיו של מקרה זה שקולה כנגד חומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים בע"פ 315/07 הנ"ל.
4. כאמור לעיל ביצע הנאשם את העבירות תוך שהוא מסתייע באחר וכשמאסר מותנה בן 12 חודשים תלוי ועומד נגדו וחרף פיקוח שירות מבחן, באופן שמעיד עליו שהוא לא נרתע מלחזור ולפשוע מבחינת חוטא ומחטיא ואין עליו מורא החוק.
5. סעיף 55 לחוק העונשין, קובע במפורש שעל בית המשפט להפעיל מאסר מותנה משהרשיע בעבירה נוספת, שנעברה בתקופת התנאי. סעיף 56 לחוק מסמיך את ביהמ"ש להאריך תקופת תנאי או לחדשה אך ורק בהתקיים טעמים מיוחדים שחייבים ברישום. ראו בהקשר זה ע"פ 656/85, מ"י נ' חאמד מחמד מפי כב' השופט לוין:

" לא הוצגו בפני ביהמ"ש כל נסיבות מיוחדות, שתצדקנה הפעלת חלק מהעונש המותנה בחופף לעונש מאסר אחר. מצוות המחוקק היא, כלל, שעונש מותנה, יופעל במצטבר לעונש נוסף (הדגשה שלי ד.ר.-ש), שאם לא יעשה כן, מאבד העונש המותנה ממשמעותו ועלול להתפרש כדבר מליצה שאין בו כדי להרתיע".

6. התוצאה העונשית בעניינו של האחר, לא יכולה להיות מדד לתוצאה בעניינו של הנאשם. האחר, שהורשע בסיוע בלבד, ודינו מחצית העונש. האחר, עברו נקי באופן שיש בו לבסס תקווה שלא יחזור להסתבך, מה שאין כן הנאשם שהכזיב וחזר והכזיב.