גזר דין בתיק פ 3155/04

הנאשם הורשע, על סמך הודייתו, במיוחס לו בכתב אישום, דהיינו בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

כעולה מכתב האישום ומהודיית הנאשם, במהלך חיפוש בדירתו של הנאשם ביום 21.9.04, נתפסו שתי שקיות ובתוכן 99 אריזות פלסטיק אשר הכילו כ-68.1 גרם של סם מסוכן מסוג הרואין. הנאשם החזיק בסם המסוכן שלא לשימוש עצמי וללא היתר כדין.

הודיית הנאשם באה בעקבות הסדר טיעון בין הצדדים שבעקבותיו ביקשה התביעה לגזור על הנאשם 3.5 שנות מאסר בפועל, ולהפעיל במצטבר את עונש המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו ואילו הסניגור ביקש להסתפק ב-2.5 שנות מאסר בפועל ולהפעיל את העונש המותנה בחופף, או לא להפעילו כלל.

בהקשר זה ציין הסניגור, כי קיים ספק האם העונש המותנה, שלכאורה תלוי ועומד נגד הנאשם, הנו בר הפעלה. לדעתו, ספק הוא האם תקופת התנאי, שהוארכה ע"י ביהמ"ש בת"פ 5176/04, הוארכה כדין, שכן לא הוגשה ע"י התביעה רשימת התיקים שבגינם נדון הנאשם בת"פ 5176/04 ולא ברור האם נדון גם בגין עבירת סמים. 

לנאשם הרשעות רבות קודמות והוא אף ריצה עונשי מאסר בפועל. עומד כנגדו תנאי, בר הפעלה, בן 12 חודשי מאסר. דין טענת הסניגור בדבר תקפות העונש המותנה, להדחות. מפסה"ד של כב' השופט י. אלרון ב-ת"פ (חיפה) 5176/04 עולה, כי תקופת המאסר המותנה שהוטלה על הנאשם בת"פ (חיפה) 2323/04 הוארכה בשנה. חזקה על פסה"ד שניתן כדין ולפיכך חזקה על עונש המאסר המותנה בן 12 החודשים שהוא בר הפעלה. אם לא די באמור לעיל, הרי מ-ת/1 (גליון ההרשעות הקודמות של הנאשם) עולה, כי הנאשם נדון, בין השאר, בגין עבירת סמים שביצע ב- 20.11.02.

בתי המשפט גילו כלפי הנאשם לאחרונה גישה סלחנית משהטילו עליו עונשים קלים, לרבות מבחן בגין עבירת סמים. הנאשם לא עמד במבחן והסתבך בעבירה הנדונה.

ב- 28.3.03 נדון בגין החזקת סם שלא לצריכה עצמית ונדון ל-15 חודשי מאסר, מהם 3 חודשים לריצוי בפועל. ב- 25.9.03 נדון, בגין 6 תיקים, למבחן טהור וכאמור הוארכה תקופת התנאי בשנה. ביהמ"ש החליט להאריך את תקופת התנאי בשל מאמצי השיקום של הנאשם.

אליבא דב"כ הנאשם, היה הסם אמור לשמש את הנאשם ואת חבריו הנרקומנים, שהתארחו בביתו. הוא קנה את הסם לאחר שקיבל כספי ירושה מאמו. ממסמכים שהוגשו ניתן להבין כי הנאשם, שהוא נרקומן והוכר כנכה ע"י הביטוח הלאומי, עשה מאמצים מרובים להגמל מסמים ולפנות לדרך הישר, אך נסיון זה לא צלח.

ב"כ הנאשם ביקש להעניק למרשו הזדמנות נוספת להגמל מסמים במסגרת שב"ס. בהקשר זה ציין, כי מאז עבירת הסמים הקודמת שעבר, עד למועד שבו עבר העבירה הנדונה, חלפו כ-3 שנים.

עוד ציין הסניגור, כי סביר להניח שבעקבות אי עמידת הנאשם במבחן, שהושת עליו, יגזר עליו עונש ויש לקחת בחשבון גם עובדה זו.

כל אחד מב"כ הצדדים הגיש לעיוני פסיקה התומכת לדבריו בגישתו לענין גזר הדין.

הנאשם, בדברו האחרון, הביע חרטה על מעשיו. הוא נטל אחריות למעשיו וביקש רחמים.

עבירות הסמים הנן, ככלל, עבירות חמורות. הסמים אוכלים בחברה הישראלית כל חלקה טובה והשפעתם השלילית ניכרת על כל צעד ושעל. בפרט, אמורים הדברים בכל הקשור ל"סמים הקשים", המוחזקים שלא לצריכה עצמית. במקרה שבפניי החזיק הנאשם כמות גדולה של הירואין.

שומה על בתי המשפט להחמיר בעונשיהם של עברייני הסמים, בפרט כאשר מדובר באלו שקופה של שרצים נישאת על גבם. כל המעיין בעבירות הסמים והרכוש הרבות, שבגינן הורשע הנאשם בעבר, יבחין על נקלה עד כמה כבדה קופת שרצים זו.

בעבר התחשבו בתי המשפט בנאשם, אך הוא לא למד את לקחו וחרף מאמציו להגמל, התמיד, בסופו של דבר, בדרכו העבריינית.

מנגד, אשקול לקולא את העובדה שהנאשם עשה מאמצים ניכרים לצאת ממעגל הסמים והפשע ואף כמעט הצליח במאמציו. לא נותר לי אלא לקוות כי יחדש במאמציו להגמל, בעת ריצוי עונשו, בגין תיק זה.

בהתחשב בכל האמור לעיל, ובטיעוני ב"כ הצדדים, אני גוזר על הנאשם 4 שנות מאסר, מהן 3 בפועל והיתרה מותנית, למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה לפי פקודת הסמים, למעט עבירה של החזקת סם לשם צריכה עצמית.

כמו כן, אני מפעיל במצטבר את העונש המותנה בן 12 החודשים התלוי ועומד כנגדו.

סה"כ יהא איפוא על הנאשם לרצות 4 שנות מאסר. מתקופת מאסרו תנוכה תקופת מעצרו החל מ- 21.9.04.