גזר דין בתיק פ 3145/05

הנאשם הורשע לפי הודאתו בתיק המקורי שתוקן בעבירות אלימות כלפי אישתו, וביקש לצרף לגזר דינו תיק נוסף - ת.פ 4701/05 שלום ת-א, שעניינו הפרת מעצר הבית שהוטל על הנאשם בהקשר לתיק העיקרי וכליאת שווא של המתלוננת-אישתו.

ואלה העבירות בהן הורשע בשני התיקים:

- תקיפת בן זוג, עבירה לפי סעיף 380+ 382(ג) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן     החוק)

- איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק

- היזק לרכוש בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק

- הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 לחוק

- כליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 לחוק.

הנסיבות האופפות את המעשים חמורות. בין היתר באלה: הנאשם חנק את המתלוננת ובידו השניה החזיק בסכין. הנאשם סבר שלבושה של המתלוננת אינו צנוע דיו וחתך בסכין וקרע את מכנסי הג'ינס שלה שהיו מונחים על המיטה. בנוסף איים להורגה כשהוא מחזיק סכין בידו.

כתב האישום המקורי כולל אירוע נוסף שמועדו כ-9 חודשים לפני הראשון, בו תקף הנאשם את האישה בגינה ציבורית בכך שסטר לה והכה בחזה.

עבירות ההפרה וכליאת השווא, נשוא התיק המצורף, נעברו כשבועיים וחצי אחרי שחרורו של הנאשם למעצר בית, דהיינו, ב- 8.5.05. כליאת השווא התבטאה בכך שהנאשם הגיע לדירת האישה בניגוד לצו, נטל את מפתחותיה ונעל את הדלת מבחוץ.

תסקיר שירות המבחן

הנאשם בן 26, נישא למתלוננת באפריל 2005, בני הזוג התגרשו כעבור 9 חודשים, לאחר הגירושין נולד תינוקם. למד 9 שנים, אובן כבעל לקויות למידה. עובד בעבודות מזדמנות. מתקשה להסתגל למסגרות קבועות.

שירות המבחן התרשם מיחס שתלטני וקנאי של הנאשם כלפי גרושתו. בשיחה שקיים שירות המבחן עם המתלוננת, עמדה זו על הפערים בתפיסת חלוקת התפקידים במערכת הזוגית, בינה לבין בעלה לשעבר.

שירות המבחן, מציין כי גם בקשר של הנאשם אתם, גילה דפוסים אימפולסיביים המבטאים תסכול וכעס. הוא אובחן כמי שמתקשה להכיר בחלקים התוקפניים שלו. אחרי שהופנה למרכז גליקמן, הגיעו הגורמים הטיפוליים למסקנה כי הוא זקוק למסגרת טיפולית אינטנסיבית כדוגמת "בית נועם". הנאשם גילה תחילה התנגדות להשתלב שם. עקב קשיים שנולדו מאי מציאת תעסוקה, בשל הרחקתו מיפו עיר מגוריו כאחד מתנאי השחרור, גילה תוקפנות גם כלפי שירות המבחן ובהמשך נגד צוות בית נועם. הוא נקלט שם בסוף מרץ וכבר ב-11.4.06 הורחק מהמסגרת בשל תוקפנות כלפי מטופלים ואנשי צוות וכעסו ותסכולו העמיקו.

במצב דברים זה, נמנע שירות המבחן מהמלצה, תוך הדגשת הסיכון בסיטואציה הקיימת.

טיעוני הצדדים

התביעה, לאור חומרת העבירה והעדר נכונות מצד הנאשם לעבור תהליך טיפולי כמצויין בתסקיר, עותרת למאסר בפועל שלא יפחת מ- 24 חודשים.

ההגנה, מטעמים שיפורטו, עותרת להימנע כליל מעונש מאסר ולכל היותר להסתפק במאסר שירוצה בעבודת שירות.

ההגנה מצביעה על כך, שהנאשם אינו אובססיבי ביחס למתלוננת, והראיה שהסכים לגירושין ומקיים את ההחלטה שלא לראות את בתו התינוקת שנולדה לו לאחרונה, עד להסדרת העניין עם פקיד הסעד. כמו כן נטען כי אין לתלות בו את אי עמידתו בתנאי בית נועם שכן שירות המבחן לא היה מוכן ליטול את הסיכון ולהמליץ לאפשר לו לעבוד ביפו משם הורחק.

האמור בתסקיר מלמד כי הנאשם אינו כפייתי וכי קיים את ההוראות והמגבלות שהוטלו עליו.

שתי הטענות הנוספות שמעלה ההגנה הן; העדר פגיעה פיזית חמורה במתלוננת והתיקון המשמעותי של כתב האישום.

דיון