גזר דין בתיק פ 314/03

הנאשם הורשע בתום שמיעת ראיות בעבירות הבאות: אינוס, התפרצות למקום מגורים ופציעה, עבירות בניגוד לסעיפים  345(ב)(3),  406(ב) ו- 334 לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

לא נשוב לפרט את מכלול העובדות אותן פרטנו בהרחבה בהכרעת הדין.

בתמצית בלבד נציין, כי הנאשם הורשע בעבירות הנ"ל בכך שביום 29.07.03, פנה למתלוננת, ילידת 1920, ביקש ממנה כוס מים, ולאחר שנענתה לבקשתו ורווה את צמאונו, נתבקש על ידה לעזוב את פתח ביתה, ומשזו פנתה אל תוך הבית, נכנס בעקבותיה לאחר שקרע את רשת החלון הנמצאת בצמוד לדלת הכניסה, אחז בה בחוזקה, גררה לחדר השינה, השליכה על המיטה, סתם את פיה והחל מכה אותה במכות נמרצות בפנים, בחזה ובחלקי גוף אחרים.

לאחר האמור לעיל, קרע את בגדיה מעל גופה ואנס אותה מספר פעמים, תוך שהוא ממשיך להכותה, מטילה על המיטה ומהמיטה על הריצפה וחוזר חלילה.

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש טענה בפנינו בחומרה רבה תוך שהיא מפנה לעובדות המזעזעות המתוארות בממצאינו שבהכרעת הדין.

לדבריה, לפנינו אירוע קיצוני בחומרתו, המדובר בנאשם שהתעלל, היכה ובעל וחזר ובעל אישה קשישה בת 83, כשהוא, מותירה, לבסוף, על ריצפת ביתה חבולה בכל חלקי גופה.

על כן, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עת מלוא תקופת עונש המאסר הקבועה בחוק, וכן לפסוק פיצויים למתלוננת.

ב"כ הנאשם טען כל אשר ניתן באשר לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, סיפר על דבר יתמותו כבר מגיל צעיר, היותו תושב השומרון אשר חי בישראל מגיל 3 שנים, בן למשפחה מוסלמית המונה 9 נפשות החיה בתנאים קשים ביותר, מצבה הכלכלי בכי רע, ולמעשה, עסק לפרנסתו מגיל צעיר בעבודת גננות.

בסיכומו של דבר, ביקש להקל עם מרשו ולא למצות את הדין עימו.

נדמה,  כי מיותר להרבות מילים על חומרת מעשיו של הנאשם.

מה נאמר על חומרת מעשה, כמעשה הנאשם ואשר לא נאמר כבר על ידינו ועל ידי עמיתנו בעבר, בבואנו לגזור את דינם של עברייני מין למיניהם.

למרות זאת, במקרה דנן, נדמה כי תתגמדנה המילים לנוכח אכזריותו הרבה של הנאשם, אשר התעלל באישה קשישה בערוב ימיה, השפילה עד עפר ורמס את כבודה ופרטיותה.

אין לנו אלא להביא את שנאמר על ידי המשנה לנשיא, כב' השופט מ. חשין ב ע"פ 3802/04:

"דומה שאין צורך להוסיף ולהסביר מה עינויים עברה המתלוננת תחת ידיו הטמאות תחת גופו הטמא של המערער. דומה גם כי אין צורך להוסיף ולהסביר כי עד יומה האחרון תישא המתלוננת בנשמתה ובנפשה את ההשפלה הנוראה שעברה מידיו של המערער"

(ואדים ליובין נ. מדינת ישראל - פורסם באתר האינטרנט של בית המשפט העליון ביום 23.02.05).

במהלך שמיעת הראיות, העידה בפנינו המתלוננת, אישה קשישה כבת 85 (כיום), אשר תארה לפרטי פרטים את הזוועה אותה עברה כתוצאה מהתעללותו של הנאשם בה.

תמונותיה של הקשישה (ת/3) שצולמו בסמוך לאחר מעשי הנאשם, ציינו בהכרעת דיננו כי יש בהן כדי ללמד יותר "מכל דבר אחר על הזוועה אשר עברה קשישה אומללה זו בעת שהנאשם, שהה בדירתה".

גם עתה, בבואנו לגזור את דינו של הנאשם, נבטות אלינו תמונותיה של המתלוננת מבעד ללוח התצלומים שהוצגו בפנינו, פניה החבולות, שטפי הדם הנרחבים מסביב לעינה, ההמטומות בחלקי גופה השונים, הנשיכה החייתית ברגלה, כל אלה, מעשיו של הנאשם אשר מצא לו קורבן קל, לפרוק בו את יצרו הרע.

המחשבה על שעבר על אישה אומללה  זו, אינו מניח ואינו מרפה, רגעי הזוועה אשר תוארו על ידה כיצד אדם זה אשר נענתה לבקשתו להרוות את צמאונו, הפך לחיית אדם והשיב לה רעה תחת הטובה והחסד שעשתה עימו.