בהכרעת הדין מיום 2/2/06 הרשעתי את הנאשם בעבירות הבאות:
א. גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין.
ב. עבירות בנשק, לפי סעיף 144(א) + (ב) לחוק העונשין.
ג. נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה.
עובדות המקרה מובאות בהרחבה בהכרעת הדין. בשלב זה, אציין בקליפת אגוז, כי הנאשם גרם את מותה של המנוחה מי טרויצה ז"ל, בכך שבהתרשלותו הניח כלי יריה (עט-אקדח) טעון, אותו נשא ללא רישיון, על שולחן העשוי לשמש גם לצורך כתיבה. המנוחה, שהופנתה לשולחן ע"י הנאשם, אכן נטלה את העט-אקדח, בחושבה שהמדובר בעט, ובעת טיפולה ב"עט" נורתה הירייה הקטלנית שקיפחה את חייה. יצויין, כי הנאשם סבר שהעט-אקדח אינו תקין וניסיונות ירי קודמים שערך הנאשם ב"עט", לא צלחו.
עברו של הנאשם נקי (למעט עבירה לפי חוק התכנון והבניה).
אחותה של המנוחה, הגב' טלי חפץ, העידה על כאבה האישי וכאב המשפחה עקב החלל שהותירה אחריה המנוחה. היא התמקדה בכאב שנגרם לבתה הקטינה, בת ה-5 כיום, של המנוחה. ניכר היה בעדה ובדרך מסירת עדותה, עד כמה זועזעה המשפחה והעדה עצמה בעקבות הארוע הטראגי ועד כמה השפיע האירוע על מצבה של משפחתה הקרובה של המנוחה. תקצר היריעה ודלים הדיו והנייר מלתאר את גודל השבר שנפער במות המנוחה - האם, הבת והאחות.
מטעם הנאשם, העיד מר מאיר מימון, קצין משטרה, שהנו גם דודו של הנאשם. הוא העיד על היות הנאשם אדם חיובי, איש משפחה המקדיש את רוב זמנו לילדיו. הוא לא התעלם מחומרת העבירה, אך עמד על כך, שלדעתו, מדובר בכשלון חד פעמי שאינו מאפיין את הנאשם. לדעתו, מאסר בפועל עלול להזיק קשות לנאשם ולשני ילדיו.
אחותו של הנאשם, ד"ר רחל גלי צינמון, העוסקת בפסיכולוגיה תעסוקתית ובתכניות חינוכיות, העידה על השפעת האירוע הנוראי על הנאשם ומשפחתו. היא עמדה על הסיוע שהיא מעניקה לנאשם "לעבור את הלילות", בפרט לאור האישיות הרגישה של אחיה. היא הגדירה את מצבו של הנאשם כמי ש: "חי ונגמרו לו החיים".
עו"ד רפי שדמי, שהכיר את הנאשם לאחר שייצג אותו בתביעת הגירושין שלו, העיד על אופיו הטוב של הנאשם שנתגלה, בפרט במהלך הליכי הגירושין שלו. גם הוא עמד על ההשפעה הקשה של האירוע על הנאשם.
מר שוקי סבג, העיד אף הוא מטעמו של הנאשם. העד, אדם חולה המתקשה בדיבורו, עבד אצל הנאשם במשך כשנה וחצי. הוא הגדיר את הנאשם כאדם המוכן תמיד לסייע ולהעניק מאהבתו.
ב"כ המאשימה, עמד על חומרת העבירות שבגינן הורשע הנאשם. הוא ציין את העונש הקבוע לצידה של עבירת נשיאת הנשק והסביר את הרציונאל הטמון בעונש חמור זה. לדעתו, יש להחמיר במקרים של החזקת נשק כאשר הנשק "מחופש" לכלי תמים ולפיכך הפוטנציאל הסיכוני שלו גבוה יותר.
לדעת הפרקליט המלומד, המקרה שבפנינו, לנוכח רשלנותו הגבוהה של הנאשם, נמצא על גבול ההריגה ורשלנותו הרבתי של הנאשם חייבת לבוא לידי ביטוי בגזר הדין.
עוד ציין הסניגור, את הסבל הרב שעבר על משפחת המנוחה וטען, כי הגמול במקרה זה, הוא רכיב חשוב בעבירת ההמתה.
לסיכום, ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל, עונש מאסר מותנה וכן לשלול רשיונו לתקופה ממושכת. עוד ביקש, לחייב את הנאשם לשלם פיצוי גבוה לילדתה של המנוחה - ליאם טרויצה.
ב"כ הנאשם, מתח ביקורת על הדרך המחמירה שנקטה התביעה בתיק זה, החל מהחשדתו של הנאשם במשטרה ברצח וכלה בניהול המשפט, תוך ייחוס עבירה של הריגה, מבלי לגלות נכונות להתפשר אף כשהתבהרו העובדות. מכל מקום, הוא ביקש לשקול לקולא את דרך היסורים שעבר הנאשם עד למועד הכרעת הדין ואת השפעת האירוע על מצבו הנפשי.
אליבא דהסניגור, רשלנותו של הנאשם היתה נמוכה וגבולית. הנאשם, סבר לתומו שהאקדח אינו תקין. הוא לא זכר שהעט אקדח טעון ולא הוא שהפעיל את כלי הירייה.
עוד טען הסניגור, כי גם החזקת העט אקדח שלא כדין הנה ברף התחתון של עבירה מסוג זה.
הסניגור עמד גם על אישיותו של הנאשם, כפי שעלתה מעדויות האופי שהובאו מטעמו.