גזר דין בתיק פ 3073/04

הנאשם  הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות (2 עבירות) -עבירה לפי סעיף 379+ 382 (ב) (1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 - עבירה מיום 23.9.04.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, מיוחס לנאשם כי תקף את בת זוגו לחיים שלא כדין בכך שהסיע אותה לכיוון העיר רהט ושם דחפה אל מחוץ לרכב, תוך שהוא אומר לה ש"יאנסו אותה ערבים ואיש לא יחפש אחריה". הנאשם עזב את המקום ורק כחלוף רבע שעה חזר ואסף אותה ממקום נטישתה.

עוד מיוחס לנאשם כי  במועד מוקדם לדא המסופר לעיל תקף הוא את בת זוגתו במתחם דירתם המשותפת בכך שהשליך לעברה חפץ אשר לא פגע בה בנס ומשביקשה לצאת מהבית עצר הוא בעדה בכוח ותקפה שלא כדין בכך שתפס אותה וגרר אותה ובעט בה בבטנה.

עוד במסגרת ההסדר הדיוני, הסכימו ב"כ הצדדים כי ישלח הנאשם לתסקיר שירות המבחן אשר יבחן, בין השאר, את אפשרות אי הרשעתו של הנאשם, כאשר אפשרות האי הרשעה נדחתה ע"י ב"כ המאשימה מכל וכל.

מתסקיר שירות המבחן אשר הונח בפניי בעניינו של הנאשם עולה כי הנאשם דאג להגיע למפגשים שנקבעו לו ואף הביע חרטה וטען כי איבד שליטה על מעשיו.

באותה נשימה, תואר הנאשם כמי שניהל מערכת יחסים "סוערת" וכי לעיתים במהלכה נקט באלימות נגד חברתו לחיים.

 הנאשם סווג כמי שיש לו קושי בהתמודדות עם חוסר היענות הסביבה לרצונותיו והוא אף נוטה לנהוג באלימות לשמה במצבי לחץ, כעס ודחייה.

הנאשם אף הביע אי רצון והעדר צורך בהתערבות טיפולית כלשהי מצד שירות המבחן, כאשר האחרון סבור כי הסיבה טמונה בדימויו העצמי הגבוה וחששו מפגיעה בתדמיתו.

יחד עם זאת שירות המבחן היה סבור כי עובדת מעצרו, ההליך המשפטי הממושך שהתנהל כנגדו היוו עבורו גורם מרתיע ומציב גבולות והבהירו לו את חומרת מעשיו.

לסיכומה של ההמלצה, נטה הגורם המטפל לחשוב כי יש לתת לנאשם הזדמנות נוספת להוכיח את אשר הפיק מניסיון זה על ידי  אי הרשעתו וחיובו במתן שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות.

ב"כ המאשימה ביקש שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן וכן עתר להרשיע את הנאשם בעובדות כתב האישום ולהטיל עליו עונש מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי למתלוננת.

ב"כ המאשימה מסביר את בקשתו בכך שמעשיו של הנאשם הם חמורים ביותר בהתייחס למכלול נסיבות המקרה וכי שירות לתועלת הציבור  לא יהווה גורם מספיק מרתיע במקרה כגון זה.

מנגד, ב"כ הנאשם עותר כי יש לקבל את המלצת שירות המבחן ולא להרשיע את הנאשם כלל-לשם כך הוא מניף לזכותו את העדר עברו הפלילי ומהלך חייו הנורמטיבי והמצליח וכן את עובדת הודאתו והבעתו חרטה על מעשיו.

הנאשם כבן 30 העובד כמנהל סניף בחברת ביטוח, נטול עבר פלילי כלשהו, הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר .

ב"כ הנאשם שב ומדגיש כי יגרם לנאשם נזק רב בעסקיו ובמשלח ידו באם יורשע בדין וכי יש לקחת בחשבון את גילו הצעיר, נסיבות העבירה, תנאי ביתו ורמת השכלתו שיש בהם כדי לתמוך בבקשתו שלא להרשיעו ולהסתפק בהטלת של"צ.

הלכה פסוקה היא כי בבואנו לשקול את אפשרות אי הרשעתו של נאשם יהיה עלינו לעמוד במבחנים הבוחנים, בין היתר את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואופי העבירה.

בע"פ 2083/96-תמר כתב נ' מ"י - נקבע ע"י כב' הש' דורנר כי מבחן ללא הרשעה הוא החריג לכלל ויש להטיל אמצעי זה רק במקרים יוצאי דופן בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה, וכן מטרת  המבחן ללא הרשעה היא אמצעי שיקומי. הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית -על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. שנית : סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

לדברי כב' השופט ש' לוין השאלה המתבקשת אימתי ובאילו נסיבות רשאי ביהמ"ש לחייב נאשם בשירות לתועלת הציבור ללא הרשעה אינה יכולה להיות מוכרעת לפי שיקולים הרמטיים. עם זאת, רשאי ביהמ"ש לקבוע קווים מנחים שיש בהם כדי להדריך את ביהמ"ש דהיינו.

1. האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם.