גזר דין בתיק פ 3029/04

הנאשם הורשע בתום שמיעת ראיות בעבירה לפי סעיף 329(1)(2) לחוק העונשין התשל"ז - 1977, קרי,  חבלה בכוונה מחמירה.

לא אשוב לפרט את המסכת העובדתית אשר בגינה הורשע הנאשם, ואשר פורטו בהרחבה בהכרעת הדין שניתנה בעניינו.

אציין בתמצית, כי ביום 27.01.04 בשעות לפני הצהריים, הגיע הנאשם, מצוייד בסכין ארוכת להב, לחצר הבית בה שהה מורד חסארמה (להלן: "המתלונן") בכפר ג'דידה.

הנאשם הגיע למקום ברכב בו נהג וויסאם בכרי (להלן: "וויסאם"),  נכנס לחצר הבית בה שהה המתלונן, הפתיעו ודקר אותו באיזור אוזן ימין באמצעות הסכין, גרם לו חתך רוחבי ארוך ומדמם באיזור אפרכסת ימין.

הנאשם מולט מהמקום באמצעות הרכב בו המתין לו וויסאם.

כאמור, נדרשתי לשמוע ראיות בתיק זה, ובסיומן, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש, טען בחומרה רבה, הפנה למסכת העובדתית, אשר על בסיסה הורשע הנאשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

הדגיש ב"כ המאשימה בטיעוניו כי  החומרה היתרה במעשה הנאשם, הינה, בכך שאין המדובר "בשליפת סכין תוך כדי מריבה" אלא במעשה מתוכנן מראש המלמד על תעוזה ופגיעה ממשית במתלונן.

ב"כ המאשימה לא התעלם מגילו של הנאשם (27), מהעובדה כי לא נרשמו לחובתו, בעבר, רישומים פליליים כלשהם, אולם, לשיטתו, נסיבות אלה או אחרות לקולא נסוגות אל מול האינטרס הציבורי המחייב ענישה חמורה ומרתיעה. לצורך האמור לעיל, הפנה לפסקי דין שונים בהם ניתן ביטוי לחומרת עבירות אלה, ועל הצורך ליתן ענישה מחמירה להדברת תופעת הסכינאות.

טען בפניי ב"כ המאשימה, כי רק ענישה מחמירה יהא בכוחה לבער את תופעת השימוש בסכין לצורך יישוב סכסוכים, תופעה שהפכה לאחרונה, לשכיחה.

בשלב הראיות לעונש, העידו בפניי אחות הנאשם - יפה ואביו מר מוחמד בכרי.

האחות יפה, הוזכרה בהכרעת הדין, כמי שהמתלונן חפץ בקשרים עימה, ועל רקע קשרים אלה התפתחה מערכת יחסים עכורה בין הנאשם ומשפחתו לבין המתלונן,  מערכת יחסים אשר היוותה, כאמור,  רקע למעשה בו הורשע הנאשם.

אקדים ואומר כי, ניכר היה על העדה כי היא מצויה במצוקה רגשית, כאשר לא אחת פרצה בבכי במהלך עדותה ואיני מוצא מקום להביע עמדה באשר לסיבת סערת הרגשות בה מצויה העדה, גם אם אציין, כי סברתי שלא היה מקום להעדתה בשלב זה, ונדמה היה כי בהבאתה, עתה למתן עדות בשלב הראיות לעונש, כמענה להערתי בהכרעת הדין באשר לאי העדתה בשלב ראיות ההגנה.

האחות יפה סיפרה על הכרותה את המתלונן, את רצונו לקשור קשרים חברתיים עימה, ולדבריה, בעקבות סירובה לקשר עימו, החל לאיים על בני משפחתה ולנהוג באלימות כלפיה.

מר מוחמד בכרי, בעדותו סיפר על היותו אב ל- 5 ילדים ברוכי כישרונות בתחומים שונים (ובכלל זה, הנאשם), אשר לדבריו, מקומם אינו בסביבה בה הם מתגוררים, אותה הגדיר כסביבה אלימה ה "נוהגת בסכינים ואלימות" (עמ' 82 שור' 16 לפרו') תוך שהוא מכוון את דבריו לאחרים מבני כפרו.

אבי הנאשם בעדותו נדרש אף הוא לגירסת המשפחה הטוענת להתנכלויות מצד המתלונן, שחפץ בקשר חברי עם הבת יפה, לדבריו, לא התנגד לקשר בין השניים, ואולם, משנשאלה הנערה לפיה, השיבה כי אינה מעוניינת בקשר שכזה, והוא ורעייתו קיבלו את דעתה, ואזי אז החל המתלונן להתאנות לה ולבני משפחתה והתנהגותו כלפיהם הפכה להיות אלימה, וכי פניותיהם ותלונותיהם למשטרת ישראל, לא העלו דבר ולא מנעו את המשך התנכלותו לבתם ולבני המשפחה האחרים.

באת כח הנאשם בטיעוניה לעונש התמקדה בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, הפנתה לעברו הנקי, לדבריה, מעולם לא היה מעורב בפלילים, על כן, "לכל היותר ניתן לראות במעשה נשוא הכרעת הדין, מעשה חד פעמי ומבודד במהלך חייו של הנאשם", כהגדרתה .

יצויין כי, גם באת כח הנאשם התייחסה בהרחבה לתלונות שהוגשו על ידי בני משפחת הנאשם למשטרת ישראל כנגד המתלונן, לדבריה, לא גרמו לפעילות משטרתית שתגרום להפסקת התנכלויותיו של המתלונן לבת המשפחה יפה ובני המשפחה האחרים, וכי תחושתם של בני משפחת הנאשם היתה, כי המשטרה אינה עושה דבר כדי להגן עליה ולדאוג לשלומה.

הסניגורית,  הפנתה לעונש אשר נגזר על וויסאם בכרי במסגרת הסדר טיעון בגין עבירת הסיוע בה הורשע, ונדון ל- 6 חודשי מאסר בפועל, וביקשה, להטיל על הנאשם עונש זהה או עונש מאסר בפועל אשר יהא באופן יחסי קרוב לעונש זה.