גזר דין בתיק פ 2210/01

בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם נטען כי במהלך התקופה שבין חודש יולי 1997 ועד ליום 2.3.98 או בסמוך לכך, במועדים שונים, נהג הנאשם בעת שעבד בתפקיד פקח באגף הפיקוח העירוני של עיריית חיפה, לקחת ממר שי בקרמן (להלן: "המתלונן"), בעל מכון עיסוי בשם "הלגונה הכחולה" בשד' ההסתדרות 234 במפרץ חיפה (להלן: "המכון"), סך של 1000$ מדי חודש בתמורה להבטחות על מתן בטחון ו"שמירה על השקט" מפני פעילות משטרתית כנגד המכון.

כן נטען בכתב האישום כי החל מינואר 1998 ועד ליום 2.3.98, תבע הנאשם מהמתלונן כי הסכום יועלה

ב- 500$, וביום 2.3.98 לקח הנאשם סכום של 3600 ש"ח מהמתלונן עבור חסותו.

העבירות שיוחסו לנאשם בגין מערכת עובדתית זו, הן מרמה והפרת אמונים ולקיחת שוחד, בניגוד לקביעות הסעיפים 284 ו- 290 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

בישיבת בית המשפט מיום 17.6.01, בפני כב' השופט י. אלרון, כפר הנאשם בעובדות כתב האישום.

בישיבת בית המשפט מיום 17.2.02 ולאחר שמיעת מלוא העדויות, הוחלט על ידי כב' השופט אלרון לזכות את הנאשם מהעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.

המאשימה ערערה על הכרעת דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י. אלרון), ובישיבת בית המשפט מיום 21.9.05, בע"פ 2218/02, בית משפט מחוזי חיפה, הוחלט לקבל את הערעור בחלקו ולהרשיע את הנאשם בעבירת השוחד שיוחסה לו בכתב האישום.

התיק הועבר לשמיעת הטיעונים לעונש בפני.

בישיבת בית המשפט מיום 27.10.05, במסגרת טיעוניה לעניין העונש, טענה ב"כ המאשימה כי הנאשם ניצל את תפקידו כעובד ציבור על מנת לגבות כספים מהמתלונן.

לגישתה, הנאשם פגע בציבור אותו אמור היה לשרת והתנהג כעבריין בכך שגבה דמי חסות ממכוני העיסוי ולמעשה אף אפשר את קיומם של מכונים אלה.

כן הוסיפה כי במעשיו של הנאשם ישנה פגיעה באמון הציבור בשרות הציבורי ובממלאי התפקידים בו.

ב"כ המאשימה ציינה בטיעוניה כי קיימות נסיבות מחמירות בדמות התקופה הממושכת בה גבה הנאשם את דמי החסות ובכך כי כיום הוא אינו מביע חרטה על מעשיו ולא לוקח אחריות עליהם.

ב"כ המאשימה ביקשה מביהמ"ש להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי משמעותי ומרתיע וכן קנס גבוה.

לגישתה, על הרשעתו של הנאשם לשמש כאות קלון עבורו, על מנת שלא יוכל לשוב לשרות הציבורי.

ב"כ הנאשם טען כי לנאשם אין עבר פלילי והוא נשוי ואב לשניים.

עוד הוסיף כי התמשכות ההליכים בתיק זה וחלוף תקופה של כעשר שנים מאז האירועים נשוא כתב האישום ועד עתה, כאשר לא ניתן לזקוף את חלוף הזמן לחובתו של הנאשם, יש בהם כדי לשמש כנימוק עיקרי ועצמאי להקלה בעונשו של הנאשם.

ב"כ הנאשם הפנה את ביהמ"ש לנסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם וטען כי הנאשם אובחן כחולה סוכרת בשנת 2000; כן הוסיף כי אשתו של הנאשם פתחה בהליכי גירושין כנגדו, מצבו הכלכלי של הנאשם קשה והוא שרוי בחובות כבדים וכן כי הושעה מעבודתו בעירייה.

ב"כ הנאשם הגיש לבית המשפט מסמכים המעידים על מצבו הבריאותי של הנאשם (הוגשו וסומנו נ/8 ו- נ/9), אישור על השעיית הנאשם מעבודתו בעירייה (הוגשו וסומנו נ/10 ו- נ/13), אישור על הגשת תביעה לגירושין (הוגש וסומן נ/11) וכן תלושי משכורת (הוגשו וסומנו נ/12).

ב"כ הנאשם הוסיף כי בעצם ההרשעה יש משום עונש כבד על הנאשם אשר, קרוב לודאי, יאבד את מקום עבודתו וכי אף בכך יש כדי לשמש כשיקול לקולא.