גזר דין בתיק פ 2018/05

השופט מ. נאמן [אב"ד]:

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן (לאחר ששמענו חלק גדול מראיות המאשימה) בהריגת בת זוגו לחיים (להלן:"המנוחה") עבירה לפי סעיף 298 +סעיף 20( א)  (2)(א), בגרימת חבלה חמורה לה לפי סעיף 333 ובתקיפתה באופן הגורם חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 382 (ג) + סעיף  380, הכל לחוק העונשין התשל"ז - 1977. כל זאת על פי העובדות הבאות:

א.         ביום 15.12.04, הנאשם היכה את המנוחה בפניה וגרם לה חבלות תוך איום כי יהרוג אותה.

ב.         ביום 29.12.04, היכה הנאשם באגרופיו בפניה, בידיה ובראשה של המנוחה וגרם לה נפיחות בפניה ובידיה.

ג.          ביום 19.2.05, היכה הנאשם את המנוחה בראשה ובפניה. המנוחה ברחה מהדירה בה התגוררה עם הנאשם. הנאשם רדף אחריה והמשיך להכותה תוך שגרר אותה בכח לתוך הדירה.

ד.         ביום  27.2.05, התפתח ויכוח בין המנוחה לנאשם בעת שהם היו במטבח. הנאשם נטל סכין והניפה לעבר המנוחה. המנוחה ברחה לעבר הסלון ובהיותה במסדרון המוביל לסלון, הנאשם דקר את המנוחה בגופה. המנוחה הצליחה להגיע לסלון ושם דקר אותה הנאשם  שוב ובסה"כ 86 דקירות. הוא גרם לה 64 פצעי חתך בראש ובצוואר, 19 פתחי חתך בגב, פצע חתך בווריד  היוגלארי ועורק התרדמה מימין, ארבעה פצעי דקירה בריאה הימנית, 2 פצעי דקירה באמה השמאלית, 2 פצעי חתך באמה השמאלית, פצע חתך באגודל שמאלי ודימומים תת עוריים בכפות הידיים.

            המנוחה מתה מדימום ומחדירת הסכין לריאה הימנית.

            בכתב האישום המתוקן נאמר כי הנאשם הירבה לשתות משקאות משכרים ובהיותו תחת השפעתם עשה במנוחה את כל המעשים האלימים.

2.         לפי הסדר הטיעון, המאשימה הסכימה לא לבקש ענישה מצטברת לעונש שיוטל על הנאשם בשל עבירת ההריגה, בגין מעשי החבלה שחבל הנאשם במנוחה בשלושת הארועים שלפני הריגתה והיא תבקש רק לראות  בארועים אלימים אלו חיזוק לטיעונה כי יש להטיל על הנאשם את העונש המקסימלי הקבוע בחוק לעבירת ההריגה, היינו 20 שנות מאסר .

3.         בעת הטיעון לעונש הביאה המאשימה בפנינו את גליון ההרשעות הקודמות של הנאשם לפיהן תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה של שישה חודשים והמאשימה ביקשה כי עונש זה יופעל על ידנו במצטבר ל-20 שנות המאסר שיש להטיל על הנאשם בגין עבירת ההריגה.

            עוד ביקשה המאשימה כי במקרה זה ובשל האכזריות הרבה והאלימות הקשה, נקבע כי ריצוי עונש המאסר שנטיל על הנאשם יחושב מיום מתן גזר הדין בלי לנכות את תקופת מעצרו מיום 28.2.05.

4.         הסניגור מנגד ביקש כי נביא בחשבון את העובדה שהנאשם ביצע את עבירת ההריגה כמו גם את המעשים האלימים האחרים בהיותו נתון להשפעת המשקאות האלכוהוליים ששתה ושלהם הוא היה מכור.

הסניגור הביא בפנינו עדי אופי, מדבריהם עולה כי לנאשם גם צדדים חיוביים המתבטאים בעזרה לזולת.

            כמו כן, הסניגור הציג בפנינו אסופה של פסקי דין, בהם בנסיבות חמורות לא פחות, לא הוטל על נאשמים בהריגה, העונש המקסימלי הקבוע בחוק.

5.         לאחר עיון בטיעוני הצדדים, אני מציע לחברי הנכבדים למותב להטיל על הנאשם 20 שנות מאסר שיחושבו מיום מעצרו.

            כמו כן אני מציע להפעיל נגדו את ששת חודשי המאסר על תנאי שהוטלו עליו בת.פ. 3871/01 במצטבר, כך שבסה"כ ירצה הנאשם 20 שנות מאסר ועוד שישה חודשי מאסר שיחושבו מיום 28.2.05, יום מעצרו.

            להלן נימוקי להצעתי זו.

6.         עיון בגליון ההרשעות הקודמות של הנאשם ובגזרי הדין שהוגשו לנו ע"י המאשימה מראה כי ענין לנו עם עבריין אכזר ואלים. ריבוי מעשי האלימות ואכזריותם, יש בהם כדי לנטרל לגמרי כל אפשרות לטעון כי יש להתחשב בעובדה שהנאשם עשה את מעשיו בהיותו שיכור.

מי שנוכח לראות כי בעת שהוא שיכור, הוא מסוגל למעשים כה אכזריים ולמרות זאת ממשיך לשתות לשוכרה, נחשב בעיני לא רק לאדיש לתוצאות מעשיו אלא למי שרצה בתוצאות אלו.