גזר דין בתיק פ 1983/05

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים- עבירות מיום 21.2.05.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, מיוחס לנאשם כי תקף שלא כדין את רעייתו בכך שדחף אותה ואיים בפגיעה שלא כדין בגופה בכך שאמר לה כי "יפגע בה ויקח לך את ילדתה" וזאת בכוונה להפחידה.

עוד במסגרת ההסדר, הסכימו ב"כ הצדדים כי הטיעונים לעונש יידחו לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן . כמו כן, סוכם כי המאשימה תגבש את עמדתה לעניין העונש לאחר קבלת התסקיר.

בעניינו של הנאשם הונח בפניי תסקיר שירות המבחן, בו נאמר, בין היתר הדברים הבאים: "בבואנו לגבש עמדתנו העונשית ומבלי להתעלם מחומרת עבירותיו, אנו סבורים כי יש מקום במקרה זה להעדיף עמדה טיפולית ומשקמת על פני גישה עונשית מחמירה. לנוכח השתלבות הנאשם בטיפול, והתמדתו בו. השיפור המשמעותי ביחסו לאשתו ובמערכת יחסיהם הזוגית ועל מנת שלא להוביל לפגיעה נוספת, אישית בין אישית, אנו ממליצים להימנע משליחתו למאסר בפועל. אנו ממליצים במקרה זה להאריך את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו לתקופה נוספת. עוד אנו ממליצים, על העמדתו בפיקוח שירות המבחן למשך שנה נוספת".

עוד ממליץ שירות המבחן בנוסף להשית על הנאשם התחייבות כספית גבוהה להימנע מעבירה דומה בעתיד.

הנאשם יליד 1975 ולחובתו הרשעה בודדת משנת 2002 בגין עבירות אלימות, במסגרתה נידון ל- 7 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וזאת מיום 31.10.02 בת.פ 8123/02 בית משפט המחוזי בבאר שבע (המאסר המותנה בר הפעלה בתיק שבפניי).

ב"כ המאשימה בהגינותה ולנוכח האמור בתסקיר החיובי שהוגש בענייו של הנאשם, השאירה לשיקול דעת בית המשפט את סוג העונש שיש להשית בנסיבותיו של הנאשם.

מנגד, ב"כ הנאשם עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן שבאה לאחר חודשים ארוכים במהלכם שולב הנאשם בהליך טיפולי מוצלח. כמו כן, בכוונתו להמשיך בהליך הטיפולי הנוסף שבכוונת שירות המבחן לערוך בעניינו. עוד ציין שירות המבחן, כי המתלוננת - רעייתו של הנאשם, נפגשה עם שירות המבחן והביעה את רצונה והסכמתה להמשך קיום התא המשפחתי עם הנאשם.

עוד ציין ב"כ הנאשם כי הנאשם שהה במסגרת תיק זה 50 ימים במעצר.

עוד ביקש ב"כ הנאשם להתחשב בהודאתו של הנאשם שחסכה זמן שיפוטי.

עוד ביקש ב"כ הנאשם להתחשב בעובדה שכתב האישום תוקן כך שהאלימות בה הורשע הנאשם מתבטאת בדחיפה קלה ואיומים ברמה המילולית.

לסיכום, הסניגור המלומד עותר מבית המשפט בנסיבות העניין, להעדיף את הגישה השיקומית טיפולית על פני ענישה מאחורי סורג ובריח.

הנאשם הביע חרטה בפניי על מעשיו והתחייב שלא יחזור על כך.

לא יכולה להיות מחלוקת באשר לחומרתן היתרה של העבירות נשוא הרשעת הנאשם. כמו כן, אין חולק באשר לחובת בית המשפט לעשות לשירוש מעשי אלימות במשפחה, שהפכו נפוצים במקומותינו.

משקלן של נסיבות אישיות כגורם למכלול השיקולים לגזירת העונש, יורד ביחס ישיר לחומרת העבירה נשוא ההרשעה, וככל שזו עולה, יש צורך בענישה הרתעתית.

באשר לענישה בעבירות אלימות במשפחה: בית המשפט מכריע במסר ברור וחד משמעי שאלימות במשפחה אסורה בכל מצב ובכל תנאי. יחד עם זאת, חייב בית המשפט להתייחס למטרות הענישה השונות ולהחליט לאיזה מן השיקולים ליתן משקל בכורה.

כפרקטיקה מקובלת, נוהגים בתי המשפט לשלב בין המטרה העונשית למטרה השיקומית. דהיינו - להקל בעונש על מנת לאפשר שיקום. בפועל, שילוב כזה עשוי להיות בבחינת ברכה לבטלה, שהפסדה עולה על שכרה, שכן המטרות עשויות לסתור זו את זו, באופן שעלול להכשיל השגת שתיהן. אמנם, לא יוטל מאסר בפועל חמור כמתחייב מחומרת העבירה וכמתחייב לשם הרתעה של ממש, אולם השיקום ישובש ויוכשל (מחמת המאסר) וההרתעה לא תושג (מחמת קולת העונש).

מכל מקום, המשפט הנוהג מחייב את בית המשפט הגוזר את הדין להתייחס לנאשם הספציפי שבפניו, תהא העבירה, שבביצועה הורשע, חמורה ככל שתהא.

כב' השופטת דורנר פסקה בע"פ 5106/99 אבו נגימה נ. מדינת ישראל פ"ד נד (1) 350 לעניין זה כדלקמן: