גזר דין בתיק פ 1965/05

בראשית, הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בעבירה של מעשה מגונה בפומבי, לפי סעיף 349(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 מכוחו של הסדר טעון דיוני בין הצדדים, במסגרתו הוסכם על קבלת תסקיר ושאלת העונש נותרה פתוחה. דא עקא, לאחר קבלת התסקיר הובעה הסכמה משותפת לאמץ את המלצת שרות המבחן להעדיף את האינטרס השיקומי, שמשמעותו בענייננו, הארכת עונש מאסר על תנאי התלוי ועומד כנגד הנאשם לצד העמדתו במבחן. סבירותו של עונש זה היא העומדת במוקד הדיון.

בבואי למוד את עונשו של נאשם זה בשים לב לעתירת ב"כ הצדדים ניצבה בפני דילמה לא פשוטה. מחד גיסא, בצידן האחד של כפות המאזניים הונח כול כובד משקלו של מעשה העבירה בו הורשע - מעשה אונן בפומבי בפני המתלוננת שבוצע באור יום לשם סיפוק וגירוי מיניים. מעשה זה קו של חומרה יתרה משוך עליו מעצם טיבו ומהותו. פגיעתו במתלוננת גם אם אינה פיזית אלא נפשית מדרגת אותו בדיוטה גבוהה ביותר בסולם החומרה. לפיכך, גם לו נבחן לגופו - כשהוא לעצמו, לא ניתן היה להתייחס אליו בסלחנות או בגישה מתונה. דא עקא, שאין זה הנתון היחיד לחומרה העומד לנאשם לרועץ. עליו נוסף משא קופת השרצים התלויה למראשותיו בדמות עברו הפלילי על שבע הרשעותיו. ארבע מתוכן באותה עבירה עצמה בדפוס חוזר ונשנה המתפרש על פני שנים; החל משנת 73 - וכלה בשנת 2002. ועתה המקרה הנדון בשנת 2004. הווה אומר, אין זאת, כי המדובר בעבריין מין רצדביסטי שאינו שולט ביצריו ואינו יכול לרסן את דחפיו המיניים. ואם לא די בכול אלה כדי לשרטט את תמונת החומרה במלואה, מתברר כי ביצע את העבירה, עליה עומד הוא ליתן היום את הדין, שעה שמאסר מותנה בן ששה חודשים מרחף מעל ראשו ואין בו להרתיעו מלשוב לסורו. על רקע נתונים אלה, המלמדים כי הענישה הסלחנית והמתחשבת בעבר לא השיגה את תכליתה, דומה, כי העונש ההולם את מעשהו היה בהרחקתו מהחברה. אלא שמאידך גיסא, בצידן האחר של כפות המאזניים, ניצבים סיכויי שיקומו של הנאשם בעקבות השתלבותו בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן, בנוסף על טיפול אישי. שאלת המפתח הינה, האם ראוי ליתן משקל בכורה לפאן השיקומי חרף כישלונות העבר, והאם ראוי כי יגבר על יתר שיקולי הענישה המתחייבים מנתוני החומרה. וכשאלה מול אלה נשקלים נעה מטוטלת הענישה לסירוגין מן הקצה אל הקצה.

בסופו של יום, ולא בלי היסוס, יש לומר, החלטתי לאמץ את הסכמת הצדדים המגובה בהמלצת שרות המבחן. למען הסר ספק, ראיתי להדגיש, כי לא התעלמתי מן העובדה שטיפולי העבר לא פתרו את מוקד הבעיה בה לוקה הנאשם ולא קטעו את שרשרת העבירות, ולראיה הסתבכותו הנוכחית. אין גם להקל ראש בספקנות העולה מהתסקיר נוכח החשש המובע בו מפני עתות משבר העלולות לגרום לנסיגה במצבו וחזרה לדפוס ההתנהגות הסוטה. יחד עם זאת, שוכנעתי כי הנאשם שב ונרתם בעת הזו להליך טיפול אינטנסיבי, מעמיק ורציני, עושה מאמצים לחזור ולהתמודד עם בעייתו ומגלה מוטיבציה והתמדה. להשקפתי, ראוי להיאחז בצוהר תקווה זה ולא לאטום לחלוטין את הדרך בפניה, שהרי האלטרנטיבה במקרה זה - הפעלת המאסר על תנאי- תסתום עליה את הגולל. סבורני, כי התועלת שתצמח לצבור ממתן הזדמנות נוספת עולה על התועלת שבענישתו של הנאשם.

אני תקווה כי הנאשם הפנים את המסר הראוי והוא מבין כי ניתנת לו הזדמנות אחרונה, שלא תיקרה עוד בדרכו. היה וייכשל חלילה ישוב ויידרש לשלם את מלוא מחיר כישלונו, אך אם יוכל ליצרו וישכיל להתמודד עם סטייתו, לא רק הוא ייצא נשכר, אלא החברה תצא נשכרת עמו.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את כול השיקולים הצריכים לעניין לקולא וחומרה, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.     אני מורה על הארכת המאסר המותנה בן ששת החודשים, נשוא גזר דין בת"פ 1243/00 של בית משפט זה, בשנתיים נוספות.

ב.      ניתן בזה צו מבחן למשך שנה מהיום, בכפוף להמשך טיפול במסגרת שירות המבחן.

ג.       קנס בסך 1500 ש"ח, או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בשלושה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מה-2.12.05.

ד.      הנאשם יפצה את המתלוננת, הגב' טאבי דריימן-נייהוז, בסכום של 2,000 ש"ח, שיופקד בגזברות בית המשפט תוך 30 יום מהיום.

שירות המבחן יגיש לבית המשפט דיווח ביניים בתום ששת חודשי המבחן הראשונים.

הודעה זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום .

ניתן היום י"ח בחשון, תשס"ו (20 בנובמבר 2005) במעמד הצדדים

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: