גזר דין בתיק פ 1759/08

פתח דבר וטענות הצדדים:

הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של תיווך בסם מסוכן- עבירה לפי סעיף 13+19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן:"הפקודה") הדחה בחקירה- עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן:"החוק") ובעבירה של שיבוש הליכי משפט- עבירה לפי סעיף 244 לחוק.

על פי כתב האישום ביום 11.02.08 במסגרת עסקת סמים שביצע נאשם 1, תיווך נאשם 2 (להלן:"הנאשם") בסם מסוכן בכך שנטל כסף מהקליינט מסר הכסף לנאשם 1 קיבל ממנו את הסם ומסר הסם לקליינט. בהמשך ביום 12.02.08 עת המתין הנאשם עם הקליינט במשרד החקירות במשטרה, אמר לקליינט לומר בחקירתו כי קנה את הסם בשוק וכי הנאשם לא קשור וזאת בניסיון להניעו למסור הודעת שקר. בהמשך ביום 13.02.08 עת שהו הנאשמים יחד במשרד החקירות במשטרה שוחח הנאשם עם נאשם 1 ותיאמו גרסאות ביניהם בכוונה להכשיל הליך שיפוטי.

הנאשם צירף תיק נוסף ת"פ 4236/06 (שלום ב"ש) המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית- עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) לפקודה. על פי האמור בכתב האישום ביום 23.10.05 החזיק הנאשם בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו 0.6382 גרם לצריכתו העצמית.

ב"כ המאשימה ביקשה להחמיר עם הנאשם תוך שהדגישה את חומרת העבירות בשרשרת הפצת הסם ופגיעתן בחברה ואת העובדה שהנאשם בעל עבר פלילי מכביד בעבירות שונות ביניהן עבירות סמים. לאור זאת ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל ארוך ומרתיע תוך התחשבות לחומרא בעברו הפלילי. לחיזוק דבריה צירפה פסיקה מחמירה בעבירות של ניסיון בסחר בסם.

ב"כ הנאשם עמד על ההשוואה בין הנאשם לבין נאשם 1, ציין כי חלקו של הנאשם בעסקה מינורי ביחס לנאשם 1, ציין כי כתב האישום כנגד הנאשמים התבסס על אותן ראיות אלא שביחס לנאשם 1 הושג הסדר לגבי העונש וביחס לנאשם לא הגיעו להסדר. בנסיבות אלה ובהשוואה לנאשם 1 סבור כי יש להסתפק בימי מעצרו של הנאשם וליתן עונש הצופה פני עתיד.

דיון והכרעה

הנאשם שבפני יליד 1962, הורשע בעבירות של תיווך בסם מסוכן, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. כמו כן הנאשם הורשע בתיק שצורף בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית.

מעיון בגיליון ההרשעות הקודמות נמצא כי לנאשם עבר פלילי עשיר בעבירות שונות- בעיקר עבירות רכוש, הורשע בעבר גם בעבירה של סחר בסמים ונראה כי אינו נרתע מלשוב ולבצע עבירות. עם זאת יצויין כי הרשעתו האחרונה הינה בעבירה משנת 2002.

על תופעת הפצת הסמים מסוכנים מיותר להכביר מילים. בתי המשפט הכריזו מלחמת חורמה במפיצי הסמים וקראו להשית עליהם עונשים קשים ולהרחיקם מהחברה הנורמטיבית. העונשים המושתים עליהם אמורים ליתן מענה הולם ומרתיע לאותם עבריינים, ואף לעבריינים בכח, לבל ימשיכו לחטוא ולהחטיא. ראה בין השאר: ע"פ  2494/05  עודה אבו קרון נ. מדינת ישראל, דינים עליון כרך עא 834.

ב"כ המאשימה עמדה על חומרת העבירה וביקשה להשית עונש מאסר ארוך ומרתיע ואף צירפה פסיקה בה הושתו על נאשם 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל ואילו ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בתקופת מעצרו.

 אכן אין להקל ראש בעבירות מסוג זה. עם זאת אין בידי לקבל טיעון המדינה בתיק זה אשר לא כלל כל התיחסות לעונש שהושת על הנאשם האחר. בנסיבות תיק זה, כאשר שני הנאשמים הגיעו להסדר טיעון אשר כלל תיקון כתב האישום לגבי שניהם, וכאשר נאשם 1 הגיע להסדר ביחס לעונש, הרי ברי כי יש לגזור את דינו של הנאשם שבפני, בהתייחס לעונש שהושת על שותפו, במיוחד כאשר מדובר בכך שהנאשם שבפני הורשע בתיווך, באותה עיסקה בה נאשם 1 הורשע בסחר.  ויודגש, לא באה מפי המדינה כל טענה כי היה מקום לאבחנה מהותית בין  שני הנאשמים, או ששיקולים שונים עמדו בבסיס ההסדר, אלא למעשה להיפך. הסדר הטיעון שכלל תיקון כתב האישום הוצג יחד לגבי שניהם, כאשרלמעשה ההבדל היחיד היה כי ביחס לנאשם 1 הושג הסדר אף לגבי העונש- כעונש מוסכם, ואילו לגבי הנאשם 2 לא היתה הסכמה ביחס לעונש. אכן הסדר הטיעון לכאורה, אינו מחייב ביחס לנאשם שבפני, אך המדובר בעבירה מרכזית המשותפת לשני הנאשמים, לא בא בפני כל הסבר לשוני בין הנאשמים, כתב האישום התבסס על אותן ראיות  ומכאן לא מצאתי כל  הצדקה עניינית ליצור אבחנה בין הנאשמים. אשר על כן, עלי לבחון מהו העונש שראוי כי יושת על הנאשם שבפני, בהתייחס לעונש עליו הסכימה המדינה ביחס לנאשם 1.

ביחס לנאשם 1 הרי הוא הורשע בסחר באותו מקרה בו הורשע הנאשם שבפני בתיווך. כמו כן הוא הורשע בהחזקת כ 2.3 גרם הרואין מחולק למנות, שלא לצריכה עצמית, בתקיפת שוטר, היזק בזדון העלבת עובד ציבוד, כל אלו עבירות בהן לא הורשע הנאשם שבפני אשר לא ביצע עבירות כלפי השוטרים בתחנה. אין להתעלם מכך שהנאשם האחר הורשע בהחזקת כמות לא מבוטלת של סם מסוג הרואין, מחולק  ל15 יחידות, אשר הוחזק בביתו, מתוכו סחר בסמים והעונש שהוסכם לגביו כלל הפעלת מאסר מותנה בן תשעה חודשים בחופף .

אכן הנאשם שבפי צירף תיק נוסף, שענינו החזקת סם לצריכה עצמית בלבד, ומכאן  כך יש לבחון התיק הנוסף בהתחשב בכך שהנאשם ציין כי יש לו בעית שימוש בסם.

בדבריו בפני, אמר הנאשם כי הוא נרקומן המון שנים וכי קנה סם כדי להשתמש בו. עוד בא בפני גיסו של הנאשם שציין כי רצונו לטפל אישית בנאשם וללוותו ליחידה לנפגעי סמים בה הוא חבר, יחידה שחזרה לפעילות רק בתקופה האחרונה.

אכן בשל חומרת העבירה של תיווך בסם ועברו הפלילי של הנאשם היה מקום להשתת עונש ממשי ומוחשי. עם זאת יש ליתן משקל לקולא להודאת הנאשם, לחיסכון הזמן השיפוטי, לתיקונים בכתב האישום, לצירוף התיקים  ובעיקר אביא בחשבון העונש שנגזר על שותפו לעבירה בנסיבות תיק זה, ואם ההסדר לגבי שותפו היה אולי נוטה לקולא, בכל מקרה עקרון השויון מחייב ראש וראשית גזירת עונש באופן יחסי לעונש עליו הוסכם באשר לשותפו.

אשר על כן, ולאחר ששקלתי את השיקולים לקולא ולחומרא, ואת הנסיבות האמורות של תיק זה הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.                  מאסר בפועל למשך 10 חודשים מיום מעצרו 11.2.08.

ב.                  מאסר מותנה של 9 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור על כל עבירה כנגד פקודת הסמים שהיא פשע.

ג.                    מאסר מותנה של 4 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור על כל עבירה כנגד פקודת הסמים שהיא עוון או עבירה של הדחה בחקירה או שיבוש הליכי משפט. 

המוצגים -  יושמדו בכפוף לחלוף תקופת הערעור ואם יוגש ערעור כפוף להחלטה בו.