גזר דין בתיק פ 1591/06

1.         הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות בתיק, בהחזקת סם מסוג הרואין בכמות מסחרית (47,92 גרם נטו), אותו החביא במקום מסתור בגן ציבורי סמוך למקום מגוריו.

2.         כמות הסם, ממנה ניתן להפיק מאות מנות, מדברת בעד עצמה ומצביעה בעליל, כי הנאשם החזיק בסם לצורך הפצתו. לכך יש להוסיף את העובדות, כפי שהובאו בפני במהלך ניהול המשפט, מהן עולה, כי הנאשם נפגש בשעת לילה מאוחרת (02:40) עם אחר, מנא סאמר, אשר המתין לנאשם במרכז הגינה, כאשר הנאשם ניגש למקום המסתור והוציא משם את הקופסא עם הסם וניגש איתה למנא סאמר. בהמשך, קיבל הנאשם שיחת טלפון, יצא מהגינה ונפגש עם מישהי, רכובה על אופניים, היה ביניהם מפגש קצר והשניים נפרדו.

            הנסיבות של שני הארועים המצויינים, מצביעות -  על פי נסיון החיים והשכל הישר -  על המטרה לשמה הגיע הנאשם לגינה באישון לילה ומה היתה מהות פעילותו במקום.

3.         לנאשם שורה ארוכה של הרשעות קודמות, בין השאר, בעבירות דומות. בשנת 1996 נדון הנאשם ל- 30 חודשי מאסר בגין עבירה דומה. בשנת 1998 נדון, פעם נוספת, ל- 33 חודשי מאסר, בגין עבירה דומה והחזקת נשק. בהיותו בחופשה נמלט הנאשם ממאסרו והיה בבריחה במשך 978 יום.

4.         בת.פ. 13/98 (הרשעה מס' 5), נתן הנאשם את הדין, כאמור, בגין החזקת סם שלא לצריכה עצמית, שנמצא קבור באדמה בקרבת ביתו, נסיבות דומות לאלה שהתרחשו בתיק שבפני.

            כב' השופט עמית בגוזרו את דינו של הנאשם, התייחס הן לחומרת העבירה והן  לעובדה שהנאשם ביצע את העבירה בהיותו אסיר ברשיון.

            כאמור, נגזרו על הנאשם 33 חודשי מאסר בפועל ו- 17 חודשי מע"ת, אותם מבקשת התביעה להפעיל.

5.         ב"כ הנאשם טוען, כי המע"ת אינו חל ותוקפו פג בתקופה בה היה הנאשם בבריחה.

6.         ואלה העובדות  הצריכות לענייננו:

א.         עונשו של הנאשם נגזר ביום 3/6/98, אך תחילת המאסר החלה מיום המעצר 5/1/98.

ב.         ביהמ"ש קבע, כי המע"ת יחול מיום השחרור:

            "המע"ת יהיה לתקופה של 3 שנים מתאריך שחרורו".

ג.          הנאשם היה בבריחה 3 שנים בקירוב, הוחזר לכלא ושוחרר ממאסרו בתאריך 4/1/05.

ד.         העבירה דכאן נעברה ע"י הנאשם ב- 17/1/06.

7.         השאלה שבמחלוקת הינה - האם מרוץ התנאי חל מיום השחרור, או שמא המרוץ החל מיום הבריחה של הנאשם מהכלא, כטענת הסניגור או במילים אחרות - האם בתקופה בה שוהה אסיר מחוץ לכתלי בית הסוהר, רואים אותו כמי שנמצא בתקופת התנאי.

8.         סעיף 52(ג) לחוק העונשין קובע מפורשות:

            "תקופת התנאי תתחיל ביום מתן גזר הדין ואם הנידון נושא אותו זמן עונש מאסר - ביום שחרורו מהמאסר; אולם, תקופה שאסיר נמצא מחוץ  לבית הסוהר בשל שחרור בערובה... בשל חופשה מיוחדת... יראו אותה כתקופת תנאי מצטברת לתקופת התנאי שקבע ביהמ"ש..."

9.         טוען הטוען, כי מי שלא שב מחופשה אינו נמצא עוד בחופשה מיוחדת ומכאן, שאין לראות את התקופה האמורה כתקופת תנאי.

            ביהמ"ש העליון בהחלטתו ברע"פ 258/91 מפי כב' הנשיא בדימוס שמגר, אמר את דברו ודחה בשתי ידיים את הפרשנות האמורה וקבע, כי התקופה בה שוהה הנאשם מחוץ לכתלי בית הסוהר, רואים את התקופה כתקופה מצטברת לתקופת התנאי.