גזר דין בתיק פ 1543/04

1.         הנאשמים (מנהלה הפעיל של חברה שעסקה בענף עבודות הבניין והחברה) הורשעו עפ"י הודאתם (לגבי נאשמת 1 באמצעות נאשם 2) בעבירות המיוחסות להם בשני כתבי אישום שונים. ת.פ. 1543/04 מייחס להם עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ), ות.פ.2242/03 מייחס להם עבירות על פקודת מס הכנסה, (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלהן: "הפקודה").

2.         לאחר הודאת הנאשמים בשני כתבי האישום, ולבקשתם הוחלט לצרף שני התיקים, והפרוטוקול נוהל בת.פ. 1543/04.

3.         בת.פ. 1543/03:

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום הכולל 8 אישומים שונים (האישום השביעי והשמיני לגבי נאשם 2 בלבד) המייחס להם עבירות על חוק מע"מ.

מעובדות הרקע של כתב האישום עולה כי הנאשמת 1 נרשמה כעוסק מורשה בתאריך 1/1/98 בענף עבודות הבניין. עסק זה הוקם למטרה אחת ויחידה והיא הונאת מנהל המכס והמע"מ, ע"י הוצאת חשבוניות פיקטיביות, כאשר מחזור העסקים עמד על יותר מעשרה מיליוני שקלים.

באישום הראשון:

נטען כי, בתאריך 13/4/00, נחקר מנהל החשבונות, מר אבו שריקי מחמד אשר ניהל את חשבונותיה של הנאשמת 1 במהלך שנת 1998. אבו שריקי הודיע לנאשם כי חוקרי מע"מ היו במשרדו ושאלו עליו. בתאריך 15/4/00, בשעה 2:35, הודיע אחיו של הנאשם למשטרה, כי מבנה ששימש כמשרדו של נאשם 2 נשרף. בתאריך 16/4/00, מסר הנאשם בהודעתו במשטרה, כי המשרד שנשרף וששימש כמשרדה של הנאשמת הכיל, בין היתר, מסמכים של החברה.

נטען, כי במסגרת חקירה וביקורת שנערכו על ידי המאשימה בהתייחס לנאשמת 1, נתבקש נאשם 2, במספר הזדמנויות, להמציא את העתקי חשבוניות המס אשר שימשו את הנאשמים בניכוי התשומות בדוחות אשר הוגשו מטעמם למאשימה. על אף דרישות חוזרות ונשנות מטעם המאשימה כי יומצאו לה העתקי החשבוניות שנשרפו, כטענת הנאשם, נמנעו הנאשמים לעשות כן. בעשותם כאמור, נמנעו הנאשמים מלהמציא את פנקסי החשבונות של הנאשמת 1 משנדרשו לעשות כן.

בגין אישום זה, מיוחסת לנאשמים העבירה הבאה: סרבו או נמנעו למסור ידיעה, מסמך, פנקס שהם חייבים למסרם, לאחר שנדרשו לעשות כן, בניגוד לסעיף 117(א)(1) לחוק מע"מ.

באישום השני:

נטען כי הנאשמים לא ניהלו פנקסי חשבונות כמתחייב מכח תוספת י"א סעיף 2(א) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות (מספר 2), תשל"ג-1973, בכך שבשנת 1998, לא ניהלו את פנקסי חשבונותיהם או שניהלו אותם בסטייה מהותית מן ההוראות המפורטות בתוספת. באשר לשנים 1999- 2000, נטען כי לא ניהלו פנקסי חשבונות שהיה עליהם לנהל כלל, למעט פנקסי חשבוניות כאשר החשבוניות שנמסרו מתוכם לא מצאו ביטוי ברישום ספרי החברה.

הנאשמים לא הגישו ערעור או ערר ביחס לקביעה כי ספריהם נוהלו בסטייה מהותית, וכאמור בסעיף 117(א)(7) לחוק מע"מ קביעה זו הינה קביעה סופית.

בגין אישום זה, מיוחסת לנאשמים העבירה הבאה: לא ניהלו פנקסי חשבונות או שניהלו בסטייה מהותית מן ההוראות, בניגוד לסעיף 117(א)(7) לחוק מע"מ.

באישום השלישי:

נטען כי בתקופה שבין מרץ 1998 לבין אפריל 2000, הגישו הנאשמים למנהל מכס והמע"מ 21 דוחות תקופתיים, כאשר ב-3 דוחות דרשו הנאשמים תשומות פיקטיביות בסך כולל של 237,930 ש"ח עפ"י מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס, בלא שעשו או התכוונו לעשות עסקה לגביהם (לפני תיקון 20 לחוק מע"מ), ובכך הגישו למנהל מע"מ דוחות תקופתיים הכוללים ידיעה שאינה נכונה, מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, וב-18 דוחות, ניכו הנאשמים מס תשומות בסך כולל של 1,948,420 ש"ח מבלי שהיה להם מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ, במעשים אלה הגישו הנאשמים למנהל מע"מ 18 דו"חות תקופתיים הכוללים ידיעה כוזבת במטרה להתחמק מתשלום מס (לאחר תיקון 20 לחוק מע"מ).

את מעשיהם ביצעו הנאשמים בנסיבות מחמירות בהתחשב בסכומים הגבוהים, בהיקף המעשים ותכיפותם ובתקופה הארוכה בה נעברו.

בגין אישום זה מיוחסות לנאשמים העבירות הבאות: