גזר דין בתיק פ 1400/06

1. הנאשם הועמד לדין באשמת סחר בסם מסוכן ובהחזקת סם שלא לצריכה עצמית.

2. עפ"י עובדות כתב האישום, הואשם הנאשם בכך, שהוא ביחד עם אחר, מכר לשני שוטרים מוסווים סם מסוג חשיש.

3. במענה לכתב האישום הצהירה ב"כ הנאשם, כי הנאשם מודה בסיוע לסחר בסם. במסגרת זו, הסכימה ב"כ הנאשם שכל חומר החקירה יוגש לביהמ"ש והנאשם העיד מטעם ההגנה.

4. מדוחות הפעולה של השוטרים, רס"ל שרון לוגסי ורס"ל איציק דלויה, עולות העובדות הבאות:
 בעקבות מידע, לפיו בקיוסק נשוא כתב האישום, מתבצע סחר בסמים, נשלחו שני השוטרים לביום קניית חשיש במקום.
 רס"ל לוגסי נכנס ראשון לקיוסק, ביקש מבחור מתולתל (נאשם 1) "שוקולד" (שם קוד לחשיש – ח.כ.) ב- 150 ₪. הנאשם 1 ביקש ממנו להמתין ובהמשך, הנאשם 1 פנה לנאשם 2 (להלן: "ונדו") ואמר לו: "תחתוך לו שוקולד ב- 150 ₪". ונדו התכופף מתחת לדלפק, חתך אצבע וחצי והוציא את החשיש מתחת לדלפק ומסר אותו לנאשם 1 שהעבירו לרס"ל לוגסי. רס"ל לוגסי מסר את הכסף לנאשם 1.
 זמן קצר  לאחר מכן נכנס לקיוסק רס"ל דלויה, אשר הבחין בשני בחורים עומדים מאחורי הדלפק, הוא מסר את הכסף לנאשם 1 וזה אמר לונדו "תחתוך עוד", ונדו התכופף מתחת לדלפק והוציא משם חשיש והראה את החתיכה לנאשם 1, אשר הורה לונדו "תחתוך במאה". ונדו שוב התכופף והוציא מתחת לדלפק חתיכת חשיש והניח אותה על הדלפק. הנאשם 1 נטל את החשיש ומסר לרס"ל דלויה.
 לאחר ביצוע הקניה, השוטרים הקפיאו מצב, ביצעו מעצרים ורס"ל דלויה מצא חשיש נוסף מתחת לדלפק, שם נראה ונדו מתעסק עם הסם.

5. הנאשם, בעלותו על דוכן העדים העיד  בהאי לישנא, כי מכר חשיש לשוטרים מוסווים עקב מצוקה כלכלית אליה נקלע. לדבריו, השוטר ביקש "שוקולד" והוא הבין שמדובר בסמים ונתן לשוטר חשיש בשווי 150 ₪.

6. על בסיס עובדתי זה, טענה ב"כ הנאשם, כי הנאשם אינו "המבצע העיקרי", אלא מסייע בלבד, מאחר והסם לא היה שייך לו ולא היה בשליטתו.

7. נוכח הדברים המפורשים שאמר הנאשם בביהמ"ש, ניסיתי להניא את ב"כ הנאשם מטיעוניה, אך היא עמדה על דעתה ועל כן, אין לי אלא להתייחס לטיעונים.

8. קיים שוני בין הגירסה שמסר הנאשם בהודעתו במשטרה לבין זו שהשמיע בביהמ"ש, כאשר התאור שמסר הנאשם במשטרה תואם לדו"ח הפעולה של השוטר ומטעם זה, אני מאמצת את הגרסה שמסר הנאשם בהודעתו.
 כך או כך, בין אם העובדות הן כפי שתוארו בדוחות הפעולה של השוטרים ובהודעת הנאשם ובין אם הן כפי שתאר אותן הנאשם בביהמ"ש, הן מצביעות, כי הנאשם הינו בבחינת מבצע בצוותא.
 בע.פ. 4389/93, יוסי בן עזרא מרדכי ואח' נ' מ"י, פד"י נ"ד(3) 239 נקבע, כי "השוני בין המבצע בצוותא לבין המסייע מתבטא בכך שהמבצעים בצוותא משמשים גוף אחד לביצוע המשימה העבריינית. כולם עבריינים ראשיים. האחריות של כל אחד מהם היא ישירה. כל אחד מהם נוטל חלק בביצוע העיקרי של העבירה".
 למבצע בצוותא שליטה פונקציונלית יחד עם אחרים על העשייה העבריינית והתפתחותה. המסייע, לעומתו, הוא שותף עקיף ומשני. הוא מסייע ביצירת התנאים לביצוע העבירה ע"י העבריין העיקרי. תרומתו של המסייע היא חיצונית ואין הוא חלק פנימי של המשימה העבריינית עצמה. (ראה: ע.פ. 8573/96 מרקדו נ' מ"י פד"י נ"א(5) 481, 548).

9. הפסיקה עושה אבחנה ברורה בין העבריין העיקרי למסייע. לעיתים עובר חוט דק המפריד בין תפקידו של העבריין העיקרי לבין המסייע, ועל ביהמ"ש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו.

10. בענייננו, אין כל קושי בקביעה שהנאשם היה מבצע בצוותא. אין נפקא מינה למי שייך היה הסם. מנסיבות המקרה ברור לכל בר בירב, כי הנאשם היה שותף מלא לסחר בסם, בין אם הסם היה שלו ובין אם לאו.
 הנאשם היה מעורב פיסית במעגל הפנימי של ביצוע העבירה ומהפניה של הנאשם 1 אליו בשפת הקודים, ברור, כי הוא הבין היטב במה דברים אמורים, היתה לו שליטה מלאה בביצוע העבירה והיתה לו הבחירה החפשית לסרב לבקשה של שותפו לעבירה.

11. לאור זאת, אני קובעת שהנאשם היה מבצע בצוותא ועל כן אני מרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו.