גזר דין בתיק פ 1388/05

כנגד חברת מוסך פחחות המפרץ - אחים עזאם בע"מ וכנגד מנהלה מר עזאם שוכראללה בן ג'יריס (להלן: "נאשם מס' 2") הוגש כתב אישום בתיק פ. 1388/05.

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו באי הגשת דו"ח לשנת המס' 2001, שיש חובה להגישו בהתאם לסעיפים 117 ו-131 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה") במועד הקבוע בסעיף 132 לפקודה.

המדובר בעבירה של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 216(4) וסעיף 224א לפקודה.

בדיון מיום 14.2.08, ציין ב"כ המאשימה בפני בית המשפט, כי הנאשם הסיר מחדליו. בנסיבות אלו ובהתחשב בכך שלנאשם אין עבר פלילי בעבירות מסוג זה, עתרה התביעה להטלת עונש של מאסר על תנאי וכן קנס כספי באופן, שהקנס הכספי לא יפחת מגובה הקנס המנהלי שהוטל על הנאשם מס' 2 והוא בסך של 8,000 ש"ח.

הנאשם, באמצעות בא כוחו, עתר להקלה בעונשו מהטעמים כדלקמן:

מדובר במקרה שהינו מקרה חריג לקולא.

הנאשם לא הגיש את הדו"ח הרלוונטי בשל מעשיו ו/או מחדליו של רואה החשבון, אשר טיפל בענייניו של הנאשם. רואה החשבון סירב להגיש את הדו"ח, חרף שקיבל את הדרוש והמגיע לו.

חרף שהמחדלים נשוא כתב האישום נגרמו בשל קריסתם הכלכלית של הנאשמים, פעל הנאשם ועשה כל אשר ביכולתו להסרת המחדלים והגשת הדו"ח החסר.

הוסיף ב"כ הנאשם וטען, כי במסגרת העסקה שהגיע הנאשם מס' 2 עם פקיד השומה, ויתר הוא על קיזוז בסך של 300,000 ש"ח וזאת במטרה להסיר את מחדליו.

בנוסף, ביקש ב"כ הנאשם להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם מס' 2, אשר כיום הינו עובד שכיר.  ב"כ הנאשם הדגיש את העובדה שהנאשם  שימש כבעליה של חברה בעלת מוניטין רב ואשר כיום מצויה החברה בהליכי פירוק.

בנסיבות אלו, ביקש הנאשם להקל בעונשו ולהתחשב בגובה הקנס שיוטל עליו.

הנאשם לא הגיש דו"חות כספיים במועד ובכך גזל כספי ציבור. לא אחת נקבע בשורה של פסקי דין, כי נאשם המבצע עבירות של העלמת מס, מתוך כוונה להותיר בידיו כספים המגיעים לאוצר המדינה, ייחשב וייראה כגוזל כספי ציבור, אשר אין בינן לבין גזילת כספי הפרט ולא כלום. בתי המשפט על ערכאותיהם השונות, בפסיקה עקבית לאורך שנים, הדגישו לא פעם את החומרה הרבה בעבירות בדיני המיסים וציינו כי אין להקל בעברייני מס המשולים כמי ששלחו ידם לקופה הציבורית, שכן מערכת דיווח אפקטיבית, משמעותה לא רק דיווח אמיתי ומדויק של העסקאות והתשומות של העוסק, אלא דיווח גם בזמן אמת. הגשת דו"חות באיחור של שנים או אפילו חודשים רבים, שוללת מהמדינה את אפשרות בדיקת הדו"ח ואימות הנתונים הכלולים בו. לפיכך, המגמה להחמיר בענישה (ראה: דברי כב' השופט ד. לוין בע"פ 522/82 סעיד בן מוחמד עאזם ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(4) 411, וכן ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 218, וכן רע"פ 4844/00 ברקאי נ' מדינת ישראל פ"ד נו(2) 37).  

עוד נקבע בפסיקה, כי אין בבעיותיו הכלכליות של הנאשם, כדי להצדיק את מעשיו וכדי להוות עילה להקלה בעונשו.

חרף האמור לעיל, ראוי לציין ולהדגיש, כי על פי ההלכה הפסוקה, קיימת חשיבות רבה להסרת מחדלים בטרם מתן גזר הדין והסרת המחדלים מעידה על חרטתו של הנאשם ומהווה נימוק להקלה בעונש.

בנסיבות דנן ולאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידי הנאשם ושקלתי את חומרת העבירות וההיבט הציבורי והעובדה שהנאשם לא הורשע בעבירות מס קודמות, הודה ואף ריפא את מחדליו וכן את נסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי של הנאשם, אני מורה בזאת כדלקמן:

1. הנני דן את הנאשם לתקופת מאסר בת 6 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור הנאשם את אותן עבירות בהן הורשע.

2. כמו כן, אני דן את הנאשם לקנס כספי על סך של  7,000 ש"ח או 70 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-7 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.3.08 ובכל 1 לחודש שלאחריו. היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי. 

ניתן היום י"ח ב אדר א, תשס"ח (24 בפברואר 2008) במעמד הצדדים.