גזר דין בתיק פ 1249/01

ביום 26.3.03 הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333+סעיף 335 (א)(1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:"חוק העונשין") ושיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

הנאשם ריצה בעת ביצוע העבירות עונש של מאסר בין כתלי בית הכלא שאטה. ביום 13.8.01 דקר הנאשם באמצעות דוקרן אסיר אחר, סאמר זייד (להלן: "המתלונן"), מספר דקירות בגבו.

כאשר נדרש על ידי אחד הסוהרים למסור לידו את הדוקרן - השליך הנאשם את הדוקרן לעבר מגרש כדורגל שמחוץ לאגף במטרה להעלימו.

כתוצאה ממעשיו, נגרמו למתלונן פצעי כניסה באיזור חזהו האחורי והוא נזקק לטיפול רפואי.

הודאת הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון לאחר מספר ישיבות בהן נשמעו מרבית עדי התביעה.

לאחר שנשמעו טיעונים לעונש, ובטרם יגזר דינו של הנאשם, הוא נשלח לממונה על עבודות השירות, במטרה לשקול הטלת עונש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.

חוות דעתו של הממונה הייתה כי לא ניתן יהיה לשלב את הנאשם בעבודות שירות מאחר ובבדיקת שתן שנערכה לו נמצאו סימנים המעידים על שימוש בסם הקוקאין.

בטרם ניתן גזר דינו של הנאשם הוא חדל מלהופיע לדיוני בית המשפט, צווי הבאה שהוצאו לשם איתורו לא הואילו וביום 18.12.04 הותלו ההליכים כנגדו, בהתאם לסעיף 94 א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982.

ההליכים חודשו ביום 5.1.05 עם איתורו של הנאשם והבאתו בפני בית המשפט.

חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם נובעת מנכונותו לסכן חיי אדם, תוך שימוש בדוקרן, וחומרה יתרה יש לייחס לכך שהעבירה בוצעה בין כתלי בית הסוהר, בשעה שהוא מרצה עונש מאסר בפועל, בגין עבירה קודמת.

הנאשם יליד 1981, היה כבן 20  בעת ביצוע העבירות. חרף גילו הצעיר, צבר לחובתו הרשעות קודמות, במספר רב של עבירות אלימות.

על הנאשם נגזרו 28 חודשי מאסר בפועל בגזר הדין שניתן ביום 8.11.00 במסגרת ת.פ. 3913/00 (שלום  חיפה) ובמהלך ריצויים ביצע, כאמור, את העבירות נשוא כתב האישום.

שירות המבחן פירט בתסקירו את הסבל והמצוקה שהיו מנת חלקו של הנאשם עוד מילדותו, בשל הנסיבות המשפחתיות הקשות ויוצאות הדופן שלו, וכן את תלונותיו של הנאשם על קשייו וסבלו במהלך תקופת המאסר שריצה.

שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית, מחשש שלא ניתן יהיה לבסס קשר טיפולי עם הנאשם, לאור גילו, וחסכיו הרגשיים העמוקים.

עם זאת, התרשם קצין המבחן כי הנאשם החל בתהליך שינוי בחייו, לאור העובדה שבמהלך התקופה שחלפה מאז שוחרר ממאסרו השתלב במקום עבודה מסודר ונראה כי הוא משתלב היטב במקום עבודתו, מנהל סדר יום קבוע ומפרנס עצמו וכן עוזר לבני משפחתו.

ב"כ הנאשם חזר והדגיש את העובדה שהנאשם ביצע את העבירות הקודמות בהיותו על גבול הקטינות, וטען כי מעולם לא ניתנה לו הזדמנות לקיים אורח חיים נורמטיבי, והנה לאחר שחרורו, הביע הנאשם חרטה כנה על מעשיו ופתח בדרך חדשה. סניגורו של הנאשם ביקש שלא להחזירו אל בין כתלי בית הסוהר, ולאפשר לו לרצות עונשו בעבודות שירות.

לאור גילו הצעיר של הנאשם, העובדה שריצה תקופת מאסר ארוכה בין כתלי בית הסוהר כמאסר ראשון בחייו, והרושם שנוצר כי הפיק מסקנות נכונות מהתקופה הקשה שעבר בכלא והוא מוכן להשתלב ולפתוח בדרך חדשה, סברתי כי יש לשקול בכובד ראש את ההמלצה שלא להשיבו לרצות עונש של מאסר בפועל בין כתלי הכלא.

כל זאת על אף שככלל, מהות העבירות אותן ביצע הנאשם, בצירוף הנסיבות החמורות של ביצוען בין כתלי בית הסוהר, על רקע עברו של הנאשם, הצדיקה הטלת מאסר בפועל.

אלא שהנאשם בהתנהגותו גילה לעיני כל כי הרושם שנוצר מן החודשים הספורים בהם היה בגיר וחופשי ממאסר היה מוטעה ובפועל לא חל שינוי ממשי באורחות חייו וביחסו אל החברה.