גזר דין בתיק פ 1233/05

הנאשם, קיבנקו אלכסנדר, יליד 1972, הורשע, לאחר שנשמעו הראיות בתיק, בעבירה של קבלת דבר במרמה, על פי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

כאמור בהכרעת הדין, הנאשם פנה למתלונן ורכש ממנו ציוד חשמלי, עבורו שילם בשיק, על סך 10,600 ש"ח, כשהנאשם טען בפני המתלונן כי מדובר בשיק של שותפו. משהוצג השיק לפירעון על ידי המתלונן, לא כובד השיק, בשל חוסר כיסוי. הראיות בתיק הובילו למסקנה כי מדובר ברכישה שנועדה לקבל במרמה מהמתלונן ציוד, כנגד השיק, כשהראיות העלו עוד כי הנאשם היה מודע לכך שהשיק לא יכובד, הכל כמפורט בהכרעת הדין, כאשר יש להוסיף כי מעבירת גניבת השיק גופו, זוכה הנאשם.

לאחר הרשעתו הופנה הנאשם לשירות המבחן, אשר המציא תסקיר בעניינו.

סנגורו של הנאשם עותר לביטול הרשעת הנאשם, בעיקר לנוכח האמור בתסקיר שירות המבחן. הסנגור מציין כי המתלונן קיבל את כל כספו, לאחר שתבע את מושך השיק, בהליך אזרחי. הסנגור מדגיש כי מדובר בנאשם הנעדר עבר פלילי וכי ייתכן שהרשעה בדין עלולה לגרום לנאשם לאבד אף את מקום עבודתו הנוכחי, והיא עלולה לפגוע בעתידו הכלכלי.

המאשימה מתנגדת לביטול ההרשעה ומבקשת להותירה על כנה, בהדגישה את חומרת העבירה בה הורשע הנאשם. לעניין זה נטען כי לא מתקיימים התנאים המצטברים שנקבעו בפסיקה, המצדיקים אי הרשעה.

בתסקיר שירות המבחן צוין כי הנאשם, עלה ארצה, לפני כ- 8 שנים, עם אשתו ובנו, הינו בעל תואר ראשון בכלכלה ומועסק ב- 5 שנים האחרונות, כטכנאי, בחברת תקשורת, וזו לו הסתבכותו הראשונה עם החוק, המהווה חריג לאורח חייו התקין.

על כן, המליץ שירות המבחן על אי הרשעת הנאשם, גם נוכח ההשלכות העלולות להיות להרשעה על השתלבותו בשוק העבודה, לעתיד לבוא. 

מעשיו של הנאשם מגלים חומרה, בשים לב לכך שאין מדובר בכישלון רגעי וחד פעמי, אלא במעשים מתוכננים היטב, כפי שהדברים עלו מתוך הראיות שנשמעו, כאשר הנאשם נענה למודעה שפרסם המתלונן, למכירת טובין, ניהל עימו משא ומתן, שבסופו רכש ממנו את מוצרי החשמל שהציע המתלונן, תמורת שיק על סך       10,600 ש"ח, הכל ביודעו שהשיק לא יכובד ושהוצג כשיק של שותפו. משחולל השיק והמתלונן פנה לנאשם, לא היסס הנאשם להציע תמורתו שיק גנוב ובהמשך אף התכחש לכל היכרות קודמת עם המתלונן.

יש לחזור ולציין את הכלל, כי משביצע נאשם עבירה, יורשע בדינו ואי הרשעה הינה בגדר החריג לכלל זה (ראה ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' ויקטור שמש ואח', פ"ד   נ(3), 682).

ניתן להימנע מהרשעה אך במקרים מיוחדים ויוצאי דופן, כשמהות העבירה והאינטרס הציבורי נסוגים מפני השיקול האינדיבידואלי (ראה ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337 וכן ר"ע 432/83 רומנו נ' מדינת ישראל, תק-על 85(3),737). 

נוכח מכלול מרכיבי התנהגותו של הנאשם, כפי שאלו פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, הכל כשמדובר כאמור במעשה עבירה מתוכנן היטב, מתחילתו ועד סופו, שמטרתו הונאת המתלונן, שבוצע גם בשיתופו של אחר, שלא אותר, לא ניתן, נוכח חומרת ההתנהגות שהפגין הנאשם, לשלול ממעשיו אלו את הגוון הפלילי הכרוך בהם, ויש להותיר את ההרשעה בעינה.

עברו הנקי של הנאשם, והנסיבות האישיות, כפי שהובאו בתסקיר שירות המבחן, יכול שיהוו שיקול לקולא בגזירת עונשו, אך אין באלו כדי לאפשר את אי הרשעתו, כשבמקרה דנן חומרת העבירה אינה מצדיקה סטיה מהכלל המחייב הרשעה בדין ואין מדובר כלל ועיקר במקרה חריג המצדיק אי הרשעה. בנסיבות דלעיל, האינטרס הציבורי מחייב במקרה זה את הותרת הרשעתו על כנה וזאת למרות ההשלכות האפשריות של ההרשעה על עתידו ואין מקום במקרה זה להקנות עדיפות לתכלית השיקומית, הצריכה לסגת מפני חומרתה של העבירה, כפי שזו בוצעה.

בסיכומם של דברים, אני גוזר אפוא על הנאשם כדלקמן:

א.    9 חודשי מאסר, שיהיו על תנאי למשך 3 שנים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור עבירה, על פי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, במשך תקופת התנאי.

ב.     קנס כספי בסכום של 500  ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 45 יום מהיום.

ג.       אני מחייב את הנאשם בתשלום פיצוי כספי למתלונן בסכום של 2500 ש"ח. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט ב-5 תשלומים שווים ורצופים בסך של 500 ש"ח כל אחד. הראשון בהם בתאריך 1.12.06.

זכות ערעור לנאשם בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ' באלול, תשס"ו (13 בספטמבר 2006), במעמד הצדדים.