גזר דין בתיק פ 1223/05

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות כדלהלן:

א.        גניבה בידי עובד (ב - 34 מעשים נפרדים) - עבירות לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז - 1997.

            ב.         זיוף בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין.

            ג.         רישום כוזב במסמכי תאגיד - עבירה לפי סעיף 432 לחוק העונשין,   

            התשל"ז- 1977.

            ד.         מרמה והפרת אמונים בתאגיד  - עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

      ה.        השמדת ראיה - עבירה לפי סעיף 242 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977

2.         הנאשם עבד בבנק הפועלים במשך 20 שנה ובשנים הרלבנטיות שימש בתפקידים בכירים; בסניף רמת-גן שימש מנהל מחלקת השקעות ובסניף רמת-יצחק היה מנהל יחידת בנקאות פרטית.

בעת שמילא את תפקידו, ניצל הנאשם את האמון הרב שנתנו בו, ובמשך 4 שנים נכנס לחשבונות רדומים של אנשים שנפטרו, משך מאותם חשבונות כספים באמצעות מסמכים מזוייפים, ב- 34 הזדמנויות שונות, ואת הכסף העביר לחשבון הפרטי שלו, אותו פתח למטרה זו בלבד.

3.         הפרשה התגלתה בשנת 2000 בביקורת שגרתית של הבנק וסמוך לחשיפתה עזב הנאשם את הארץ למשך 4 שנים.

4.         חומרת המעשים בולטת לעין ומדברת בעד עצמה ונובעת בראש ובראשונה מהמעמד הבכיר שנשא הנאשם בבנק, אשר היקנה לו חופש פעולה, עקב האמון הרב שנתנו בו. הנאשם ניצל , כאמור, לרעה את הכח שהיה בידו ואת נגישותו למקורות המידע, ולאורך תקופה גנב כספים, כאשר פעולותיו מצטיינות במחשבה תחילה, בתכנון ובתחכום. הנאשם לא הפסיק את פעילותו העבריינית, אלא כאשר נתפס בכף, לא לפני ששלשל לכיסו 1,200,000 ש"ח.

5.         הנאשם נמנה על החוג המפוקפק של עברייני הצווארון הלבן, אדם נורמטיבי שהלך בתלם לאורך שנים, הקים משפחה, קנה השכלה וטיפס בסולם הדרגות בבנק, אך ברגע של חולשה מעד ועבר לצד השני של המתרס. אין מדובר, חלילה, במי שמעד למען פת לחם, אלא במי שממרום מעמדו סרח מתוך יצר של חמדנות. המקום ממנו בא הנאשם עומד לו לרועץ, שכן מאדם שכמותו קיימת ציפייה שינהג על פי כללי מוסר בסיסיים ואם, בשל בצע כסף היה נכון לנצל חולשה של אחרים, כדי להאדיר את כוחו הכלכלי - דבר זה ייזקף לחובתו.

6.         עבריינות כלכלית מהסוג הנדון גורמת מעצם טיבה וטבעה, לאו דווקא לנזק כספי-כלכלי, אלא לפגיעה בצבור בכללותו ולפגיעה באמון הבסיסי ביחסים שבין הבנק ללקוח.

נוכח זאת,  בתי המשפט עמדו על הצורך להחמיר בענישה בעבירות כלכליות, וכך נאמר ע"י כב' הנשיא ברק בע.פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מ"י פד"י ל"ה(3) 211, 217-218:

"ידעו נא עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזו אינו 'לבן', והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט...".

7.         אינני מקילה ראש במצוקה אליה נקלע הנאשם; מטבע הדברים וכמתחייב, הוא פוטר מעבודתו ונותר בחוסר כל, ועל כך נוספה תביעת הגירושין של אשתו, אשר הותירה אותו כשבר כלי ללא משענת תומכת. עם כל הצער, הנאשם הביא על עצמו את חורבנו והפיל עצמו "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" ועל כך אין לו אלא להלין על עצמו.

כדי להציל את עורו, עזב הנאשם את הארץ לתקופה  ממושכת והדעת נותנת, שאילו היה מצליח בעסקיו בחו"ל, כפי שקיווה, הוא  לא היה ממהר לחזור.

            עד  לביצוע העבירות, לא היו לנאשם נסיבות אישיות מיוחדות, שיש בהן כדי  

            להסביר או להצדיק את מעשיו. כאשר הנסיבות האישיות השתנו לרעה